אז אז קטע דיי טרגי...
שאני ממש לא יודעת למה אני מפרסמת אותו כפוסט ראשון אוור ^^"
טוב.. תהנו (?) ((:
~
הנערה עמדה על הגבעה.
השעה הייתה שעת חצות, רוח קלילה נשבה על פניה. רוח. כאילו העולם יכול עוד לעשות מחווה כזו, כאילו שהוא ממש לועג לה.
ידה של הנערה הייתה בכיס סינרה. עיניה הביטו אל הכפר הקטן בעיוורון. היא סירבה להביט לאחור. סירבה להביט אל הגן. אותו הגן...
הקרקע לרגליה פרחה. ניצני ורדים רכים שנשתלו לא מזמן, כל כך חבל שיהרסו בעוד רגע...
זעם קל עלה בה, אך היא סילקה אותו ברגע. עליה לאגור אומץ, עליה להתמקד.
העולם לעג לה. תמיד העולם לעג לה, אך עתה הטיח בה את לעגו בכל כוחו ועוצמתו. מזג-האוויר היפה, הרוח הנעימה, ציוץ הציפורים סביב, השקיעה באופק. כל אלו לא היו דבר מלבד לעגו של העולם עליה. לעגו על סבלה.
הדמעות אפילו לא טרחו לעלות בעיניה. את ההחלטה שלה הנערה כבר קיבלה.
היא העבירה בזיכרונה את השעה האחרונה. רצתה שוב להיות בטוחה שמכתבה אכן מונח על שולחן האוכל, שאלבומי התמונות מסודרים במקומם לפי הגודל, כן, הכל היה מושלם. ערב כל-כך יפה.
היא הרימה את מבטה לעצים, עצי ברוש גדולים הגזומים בצורה מופתית. הם סירבו להכיר בעובדה. ניסו ללחוש לה שוב ושוב, ניסו להניא אותה ממעשיה. אך דבר לא הועיל להם. הספינה כבר נשרפה.
רעד חלף בידיה של הנערה. הגופה, היא נקברה מכבר. ויחד עימה נקברו רגשותיה של הנערה. היא נשבעה בחייה שלעולם לא תתאהב שוב. וכי מדוע שתעמיד עצמה בניסיונות?
הצמחים תמיד היו חבריה. היא הביטה בהם שוב, גומעת אותם בעיניה. רוצה לזכור את צורתם לנצח...
אך לה כבר לא יהיה נצח.
הנערה שלפה את ידה מכיסה. בידה היה אחוז משהו מאורך עטוף בבד קטיפתי. היא הביטה בבד, צבעו היה אדום. ידיה כבר לא רעדו. היא הסירה את הבד ושמטה אותו על הקרקע. צבעו העז בלט מדי על הדשא הירקרק. שתי ידיה אחזו בדבר שאותו עטף הבד אחיזה יציבה, היא הביטה בו. עיניה התחולות של הנערה השתקפו במתכת המבריקה. עיניים תכולות... היא עצמה את עיניה בבת אחת. מגרשת את הזיכרון שעלה בה. הנערה נשמה נשימה עמוקה והבליטה את חזה. אך היא היססה. היא עמדה רגע וחיכתה, מקשיבה לציפורים.
ואחד הפגיון הכסוף פילח את חזה של הנערה.
ידיה האוחזות בו רפו, וגופה חסר החיים צנח על הקרקע. עיניה היו פעורות והכוכבים הראשונים השתקפו בהן. כך זה היה. עכשיו תוכל הנערה להצטרף שוב אל אהובה.
~
טוב, זה בערך סגנון הכתיבה (הטרגי סטייל) שלי...
הספור בהמשכים יתספר מחר, אני מקווה (אחרי שאני אקבל את הכותרות לרשימות מחברה שלי XD)
מקווה שאהבתם את הקטע..
אוהבת,
נל 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הסיפורים של נל 3>