אכן כן, נטישה.

אני מצטערת אבל ירדה לי המוטיבציה בצורה איומה בשבועות האחרונים. ציפיתי שיהיו לי מלא קוראים ותגובות ובלה בלה בלה ושכחתי את העובדה שלא רק שהבלוג חדש, אלא גם אני חדשה בישרא. 

אני מצטערת על הנטישה, ומביטה להמשיך להעלות את הסיפור. (אפילו אם יש לי 3 וחצי קוראים מדהימים 3>)

אז, פרק רביעי; תהנו ~

פרק 4.

הרגשתי בלב שלי נעצר בחזי, ובצבע אוזל מפני. מכל האנשים.. דווקא קליאו. 'את חייבת להכחיש,' חשבתי בתוקף, 'את מכחישה.'

"מה?" רק שאלתי בקול שקט.

"הירח המלא." היא חזרה בהדגשה, "הקשר שלך אליו, השינוי שאת עוברת בו. מציאות הירח שבתוכך."

היא אמרה את זה כאילו זה איזה מושג היסטורי חשוב. הבטתי בה במבט נחוש, "אין לי מושג על מה את מדברת."

קליאו חייכה חיוך עצוב, "אה לא? ואני מניחה שאין לזה שום קשר למצלמה שאיבדת אתמול וכל-כך נבהלת מזה, או ממה שהיא מראה. את יודעת שבסרט יש קטע שאת מסתכלת במראה?"

בלעתי רוק, מבוהלת. היא ראתה את הסרט.

"אין לך מה להיבהל," אמרה קליאו. "תאמיני לי שאם הפעם הראשונה שהייתי רואה את השפעת הירח הייתה דרך מצלמת ראש, הייתי מקימה מהומה קצת יותר גדולה מאשר לדבר איתך."

הנדתי בראשי. היא יודעת. היא באמת יודעת.

"איך?" הצלחתי ללחוש. לא ידעתי למה אני כל-כך מבוהלת.. או מרוגשת?

קליאו חייכה, "כי אני בדיוק כמוך."

פערתי עיניים. "מה? לא יכול להיות.. את הלכת לדני בלילה של הירח המלא."

"הייתי אצלו אחר הצהריים. אבל זה לא משנה, הייתי יכולה לבוא גם בערב."

הבטתי בה בשאלה. עדיין הייתי המומה, אבל הייתי מוכרחה להודות שהעובדה שדיברתי עם מישהו שהוא כמוני - לשם שינוי -  דיי הקלה עלי.

"אני הרבה יותר מתקדמת ממך, לצערי." היא אמרה, "אמנם אני לא יכולה לשלוט בזה לגמרי, איש לא יכול, אבל אני מודעת למה שאני עושה. ובקשר למראה חיצוני – הרבה מייק אפ מסדר הכל."

"לצערך?"

"אנחנו בנות אותו גיל," אמרה קליאו, "זה אומר שאנחנו אמורות להיות באותה רמה. אך בגלל שרק עכשיו גילינו עלייך... בקיצור, בעיה."

"גילינו?" שאלתי, מרגישה כמו תינוק שרק נולד ולא מבין מילה ממה באומרים לו.

"כן, אנחנו רבים," חייכה קליאו בעוקצניות. "תקראי לזה ארגון, קבוצה, איך שתרצי. העיקר הוא שאנחנו מספר אנשים שלכולנו יש השפעה מהירח ואנחנו בעצם עוזרים זה לזה. אנחנו גם מגלים על אנשים נוספים בעלי השפעת ירח. בדרך כלל בגיל צעיר.. אבל אפשר לומר שבמקרה שלך.. פישלנו."

"למה?" שאלתי, "לא קרה לי כלום."

"לך. לך לא קרה כלום.." היא מלמלה, יותר לעצמה מאשר לי.

"קליאו, על מה את מדברת?"

"כלום," היא מיהרה לומר וניערה קלות את ראשה.

"אז למה בעצם סיפרת לי את כל זה?" שאלתי, מכווצת את עיני. משהו נראה לי לא בסדר.

"תראי, הכל מסובך מדי כרגע," אמרה קליאו. "אמרתי לך כדי שתהיי מודעת, לא בגלל שאת בסכנה או משהו."

נעצתי בה את עיני. "את פשוט לא יודעת לשקר."

קליאו גלגלה את עיניה, "העניין הוא, שאפילו אני לא יודעת מה קורה, ככה שאני לא בדיוק יכולה להסביר.אבל אל תדאגי, הכל בסדר"

"תראי, אני לא אמרתי לך לומר שום דבר," עניתי, "ואת אמרת. ככה שאת חייבת לספר לי, כי מאז שפתחת את הפה הכל נראה הרבה פחות בסדר."

קליאו הנידה בראשה.

"קליאו – "

"בסדר, בסדר!" היא נכנעה, "אני אספר לך את מה שאני יודעת." היא נעצרה לרגע ואז המשיכה בהיסוס, "תראי. כמו שאמרתי לך, אנחנו אוספים אנשים שמושפעים מהירח מגיל צעיר, זה כדי להסביר להם בעצם מה קורה להם ולהדריך אותם. העניין הוא, שבחודשים האחרונים אנחנו גילינו מספר רב מאוד של בני נוער בעלי השפעת ירח. דבר כזה אף פעם לא קרה לנו. בחודשיים, גילינו יותר נערים ממה שמצאנו בשלוש השנים האחרונות. במידה מסויימת זה טוב, כי זה עוזר להם להגביר את המודעות שלהם לעצמם וליכולות שלהם, אך מצד שני.. יהיה קשה למועצה להשתלט על כל כך הרבה אנרגיה. אה, נכון.. את לא יודעת על המועצה. טוב, אז הארגון שלנו הוא לא יחיד. יש עוד שלושה בעולם, ומעל כולם ניצבת במועצה הראשית. המועצה בעצם אחראית על ההסדר הכללי, שאף אחד לא ידע עלינו ודברים כאלה, פעם הם היו אחראיים גם על המשפטים, אבל דברים כאלה לא קרו כבר המון זמן."

נשכתי את שפתי, שאף אחד לא ידע עלינו? קצת מאוחר מדי..

"וגם," קליאו המשיכה בנימה מוטרדת, "שהרבה דברים מוזרים קורים לאחרונה. אני לא בדרגה שיספרו לי בדיוק במה מדובר, אבל יש לי כמה חברים."

"את מדברת על דברים מוזרים כמו מומיות שמתעוררות לחיים?" שאלתי, מנסה לפענח את המבט המודאג שלה.

קליאו צחקה, "ממש לא. אני מדברת על דברים קצת יותר קרובים לקרקע, רצח, לדוגמא."

"מקרי רצח, לצערנו, זה לא דבר מוזר," אמרתי, מרימה גבות בשאלה.

"נכון, אבל כזה מתבצע על ידי מושפע ירח, בליל הירח המלא – זה מוזר מאוד." אמרה קליאו.

שתקתי בהפתעה. למה שנער או נערת ירח ירצחו מישהו? הרי אני אף פעם לא פגעתי באף אחד ושום דבר.

"תראי, ארין, את צריכה להבין דבר אחד." אמרה קליאו, "מושפעי ירח לא מזיקים. בסדר? והם גם אף פעם לא הזיקו. לכן זה כל כך מוזר והמועצה עובדת שעות נוספות על מנת לפענח מה בדיוק קורה פה. האמת היא, שיש להם כמה רעיונות. חבר טוב שלי, ג'ארד, הוא אחד מהאחראים על הארגון שלנו. הוא סיפר לי קצת על מה שקורה שם, במועצה. הוא קרה לזה 'השקט שלפני הסערה'. אני לא בדיוק יודעת למה הוא התכוון אבל זה נשמע רע."

נשענתי אחורה על הכיסא. זה היה יותר מדי לעכל בשביל ערב פיצה פשוט.

"איך זה קשור אלי?" שאלתי בשקט. "למה באת דווקא אלי? אתם עושים את זה לכל נערת ירח שאתם מוצאים?"

קליאו הנידה בראשה, "זה מה שג'ארד אמר לי לעשות. ואני לא מתווכחת."

היא אמרה את האמת. ידעתי את זה. אבל משהו הפריע לי, מין תחושה מוזרה בבטן שמשהו אחר קורה פה.

"אז מה עושים עכשיו?" שאלתי לבסוף, "את צריכה לקעקע אותי או משהו? יש איזה טקס חניכה?"

קליאו חייכה,"עכשיו חיים נורמאלי."

הבטתי בעצמי דרך המראה הקדמית של המכונית. הקמט הקטן במצח שלי הופיע ובישר לי שאני מוטרדת.

"לא נכון."

ג'נה לא ידעה איך לעכל את זה.

"נו, מתי אני יכולה לומר 'אמרתי לך!'" שאלתי בחיוך.

"את רצינית?!" היא שאלה בפעם העשירית בערך, "לגמרי בטוחה? קליאו נערת ירח... קליאו." היא חזרה שוב ושוב. "קליאו. את בטוחה לגמרי –"

"כן!" כמעט צעקתי, "עוד כמה פעמים את הולכת לשאול אותי את זה?"

"זה פשוט נראה לי הזוי מדי," היא אמרה.

"מה? שאני צודקת?"

היא דפקה לי על הראש, "ברור שלא. זה פשוט מוזר... כלומר, למה שהיא תבוא דווקא עכשיו?"

"סיפרתי לך כל מה שהיא אמרה לי," עניתי במשיכת כתפיים.

ג'נה נשנעה אחורה על המושב שלצד הנהג, "ומה עכשיו? את תתנהגי אליה רגיל?"

משכתי בכתפי בחוסר נוחות, "אני מניחה שזה יהיה מוזר, אבל זה מה שהיא ביקשה ממני."

המשך היום עבר במהירות. לא קליאו ולא אני הזכרתי את השיחה מיום האתמול, וג'נה הפסיקה עם נעיצת המבטים בשלב מוקדם משציפיתי.

רק רגע לפני שקליאו טרקה את דלת המכונית שלה הנחתי עליה את ידי ורכנה לעברה, "נו? דיברת עם החבר שלך... ג'ארד?"

קליאו הרימה את מבטה באיטיות, "כן." אמרה לבסוף.

"ו..." המשכתי בציפייה.

"נפגש מחר, ארין." אמרה קליאו. היא אחזה בידית הדלת ומשכה אותה בכח. הייתי המומה לגמרי כשמשכתי את ידי במהירות על מנת שלא תימחץ ונסוגתי אחורה בשעה שקליאו אפילו לא העיפה לעברי מבט ונסעה אחורנית ויצאה מהחנייה של בית הספר.

ניערתי את ראשי קלות ונעמדתי לצידו של דני, "תגיד," שאלתי, עדיין מוטרדת מהתנהגותה המשונה של קליאו. "קליאו.."

"מה איתה?" שאל דני.

"היא התנהגה מוזר היום?"

דני נשען אחורה בשעה שחשב על השאלה, "אני לא יודע.. בבוקר היא הייתה מאוד שקטה ולקח לה כמה רגעים לענות כשקראו לה אבל בהמשך היום הכל היה בסדר."

"אתה בטוח?"

דני הנהן, "מאה אחוז. למה?"

משכתי בכתפי, "לא, לא, סתם."

דני נעץ בי את המבט, "ארין.."

זה מה ששנאתי בו ובג'נה; הם תמיד ידעו מתי אני משקרת או מוטרדת. כשהרמתי את מבטי אל העיניים הבוחנות של החבר הכי טוב שלי פשוט השתוקקתי לספר לו הכל. אבל ידעתי שהיות ואף אחד לא אמור לדעת, אני לא יכולה לספר בהתנדבות לאדם נוסף.

"לא יודעת.. היא הייתה קרירה היום." מלמלתי במבוכה, מנסה להעלות על פני את המבט הכי כן שיכולתי.

דני נשען אחורה, "אל תדאגי, היא תירגע."

חייכתי, "אז אני אראה אותך מחר?"

"לא," הוא אמר בחיוך, "את תראי אותי יותר מוקדם."

"אה, באמת?"

"כן, אני אאסוף אותך עוד שעתיים בערך. דיברתי עם המורה של ג'נה לריקוד והיא אמרה שאפשר להפתיע אותה היום בסטודיו ולבוא לחזרה הקבוצתית. שאלתי אותה גם בקשר לסולו והיא רק צחקה צחוק מסוכן ואמרה שניאלץ לחכות להופעה."

חיוך קורן עלה על פני, "דני, אתה גדול! ג'נה תהיה כל כך מאושרת.. טוב, אני אלך הביתה בינתיים, אני רוצה להספיק לעשות משהו היום."

נכנסתי למכונית וצפרתי לג'נה שתכנס בעקבותיי. הייתי צריכה לשמור חזק על הפה כדי שלא אפלוט משהו בטעות על היום בצהריים ויצאתי ממגרש החנייה.

"היא הייתה בסדר היום," אמרה ג'נה.

לקח לי רגע לקלוט שהיא מדברת על קליאו, "אה, כן.."

"לא דיברתם על זה?"

הנדתי בראשי בהחלטיות, "לא. האמת היא שרציתי לדבר איתה, אבל היא לא.. נתנה לי."

ג'נה נעצה בי את העיניים הכחולות שלה לרגע ואז הביטה חזרה בדרך. השתדלתי שלא לנשוך את שפתי, ידעתי שהיא לא מאמינה לי, אבל מה יהיה הטעם לספר לה על ההתחמקות המוזרה של קליאו כמה דקות קודם לכן?

בדיוק ברגע שמבטה ננעץ בי שוב והיא פתחה את פיה על מנת לומר משהו הטלפון הנייד שלה צלצל. כמעט פלטתי אנחת הקלה בשעה שהיא לחצה על המסך ואמרה, "כן, קופיקו?"

אז, תמשיכו להגיב, ולהנות (אני מקווה -.-) ..

אוהבת המון,

נלי 3>