רעיונות מחוספסים מאוד, גולמיים, האמת שלי

אולי אני הולך לעבור את הכל לבד.....

להכיר את זה לבד, רק אני

כל מה שקורה בתוכי, שמרגיש לי שהעולם כל כך קטן, אפסי לעומת מה שאני עובר בפנים

לא במושגים של טוב ורע, של קשה לי, אלא של זרם בלתי פוסק של יקום חי ונושם, שקורה בו הכל ויותר

טוב לי ורע לי הולכים לאיבוד במקום הכי קטן ביקום הזה

וגם אם אני יהיה יום אחד בקשר עמוק, חזק, לא מה שנקרא בפי העם "רציני", אלא ה-דבר האמיתי

אם הוא קיים, אם הוא לא נכחד מן העולם...

גם אז אני לא יודע אם אני יצליח להוציא מתוכי יותר מכוכב, מקסימום מערכת שמש אחת לא מורכבת מידי....

וגם זה לא יקרה בכל מקרה....

תמיד כולם ישארו בעיניי "דמויות" עם "סיפור" וגבולות מוכרים

מה שיכריח אותי להמשיך להציע "דמות" עם "סיפור" וגבולות לא ברורים, זה מה יש, לא קל להמציא גבולות דמיוניים

האבסורד הכי גדול הוא ש"הקרבה" הקליפתית והריקה שאני כן יכול לעמוד בה בינתיים

כל כך פסולה, בזויה, חסרת כל טעם ומטרה, שפלה בעיניי

ואני משחק בה "דמות" כמו כל שאר ה"דמויות", אבל אני ה"דמות" הכי שפלה

כי אני יודע שהכל משחק!

מה שהופך אותי לאסטרטג קר

מסמן מטרה

רוכש נקודות ציון

תוקף

מטהר

נוסג

אתה כל כך שפל עולם.... תתעורר

אני לא יכול להחזיק אותך לבד אתה יודע.....