רעיונות מחוספסים מאוד, גולמיים, האמת שלי

אז נכון שמבחינתי אין גבולות, אני הוא הכל, הכל מתקיים בי

ואין שום דבר שאני לא יכול לעשות, ואין דבר שאני לא יכול להבין

אבל לא בגלל שאני מאוהב בעצמי או חושב שאני שווה יותר מאחרים

פשוט אחרים, הם חלק ממני! זה ההפך הגמור!

ככה שכל דבר שכל אחד עשה אי פעם, אני יכול לעשות גם, לא כי אני הכי טוב אלא כי אני גם הכי טוב אם אני רוצה.

נמאס לי שאנשים אומרים לי שאני עקשן, אני לא מתעקש על דברים שאני לא מאמין בהם.

אז זה אומר שאני בסך הכל עומד מאחורי כל דבר שאני מאמין בו...

כל עוד אני צודק (לדעתי) אז אני צודק, אין דרך אחרת, עד ש-יוכח אחרת.

כשהגעתי להבנה הזאת, שאני יכול לעשות הכל

הרגשתי ממש טוב עם עצמי, "איזה יופי, אני יכול לעשות ה-כ-ל"

עכשיו כשאני מתחיל לחשוב מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי, זה נהיה כל כך קשה ומייאש...

מה אני אבחר מבין כל הדברים העולם? יש יותר מדי אפשרויות...

ככל שאני ממשיך להיפתח ולהפוך ליצור הכי מופשט ופתוח אי פעם, אני ממשיך לספוג ולראות שאין סוף לעצמי.

ויש כל כך הרבה לספוג, יש לי כל כך הרבה לעבד.

אני הוא הכל, אבל מי אני בתוך הכל?