אז אני לא יכולה להיות איפה שאני עכשיו ולא יכולה לחזור לאן שהייתי ובכנות שאני לא יודעת לאן אני הולכת.
כלוכם חריינים קטנים התחלתם את שנת הלימודים, בשבילי זה רק חלום רחוק. יש לי הרגשה מחורבנת כי אני יושבת בבית ולא עושה כלום.
וזה רק גורם לי לחשוב על איך אין לי יעד בחיים, אין לי אותו למה בשבילו לחיות כדי להתמודד עם כל איך וגם על זה שכנראה אין לי עתיד. אאוצ'.
_______________________________________________
אחרי כל ההתבייכנות הזו אני מניחה שאני צריכה להתחיל לחשוב מה אני עושה מכאן, כי בלי מסגרת, השכלה או עבודה אני גם בלי עתיד.
אז כנראה אני אצטרך לחזור לחור ההוא ולסבול שם ארבעה חודשים, אין לי ברירה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
