פאק.

בחסות הפלאפון שלא אצלי הסתכלתי קצת על המייל, שבימים רגילים אני מזניחה אותו מאוד, וגיליתי שלפני כמעט שנתיים כתבתי לו כשכל הלב שלי פרוש על השולחן.

לא זכרתי שהיינו ככ קרובים (הזיכרון העיקרי שלי ממנו זה חוסר הבנה וחוסר תקשורת וכאבי לב), איזה מוזר זה הכל פתאום.

אבל אני שמחה שהייתה לנו מערכת יחסים אמיתית זה גורם לי להרגיש קצת יותר בסדר

מילות סיום ממכתבים שכתבתי לו:

1.

2.

אני מקווה שכשתזרוק את המכתב הזה לפח או לגריסה או למיחזור בעתיד, לא תגיד לחברה הנוכחית שמדובר בסתם שיט שפעם מישהי כתבה לך. אם כי זה בטח יהיה נכון אז.

אחרי המסיבה של יום העצמאות שכחתי את הפלאפון באוטו של י', ועכשיו אני מסתובבת בעולם מבלי היכולת לתקשר אוטומטית עם בני אנוש.

עד כה לא כל כך מפריע לי (כפי שאתם רואים, עדיין יש לי אינטרנט בחסות המחשב הנייד והוויפי)

אני תוהה אם זה שיעור שהעולם בא להעביר לי

עשיתי טעות ושיקרתי לך במשהו קטן אבל שיכול להתגלות וזה קצת רודף אותי

כי הסיפור של לשקר יותר גרוע מהסיבה ששיקרתי (סתם הובכתי באותו הרגע)

אני פשוט צריכה להגיד לך שיש לי ווידוי קטן

ולפרוק את זה

ואם תתבאס עליי אז אין מה לעשות

אין לי מספיק שיער לתרום והוא מתחיל להיות יבש זה גרוע