פאק.

בחסות הפלאפון שלא אצלי הסתכלתי קצת על המייל, שבימים רגילים אני מזניחה אותו מאוד, וגיליתי שלפני כמעט שנתיים כתבתי לו כשכל הלב שלי פרוש על השולחן.

לא זכרתי שהיינו ככ קרובים (הזיכרון העיקרי שלי ממנו זה חוסר הבנה וחוסר תקשורת וכאבי לב), איזה מוזר זה הכל פתאום.

אבל אני שמחה שהייתה לנו מערכת יחסים אמיתית זה גורם לי להרגיש קצת יותר בסדר

מילות סיום ממכתבים שכתבתי לו:

1.

2.

אני מקווה שכשתזרוק את המכתב הזה לפח או לגריסה או למיחזור בעתיד, לא תגיד לחברה הנוכחית שמדובר בסתם שיט שפעם מישהי כתבה לך. אם כי זה בטח יהיה נכון אז.