i will make you wanna die

פחות פגיע

אתמול הבנתי,

הבנתי כמה אני קשור אליך,

אתמול הבנתי,

שליבי וכאבי קטנים משלך,

שזכרונות סדיניך מצטמררים בגופי

אני יודע שאליך שייכת נשמתי,

גופך הגדול והמוצק גורמים לי להרגיש פחות פגיע,

אז מה אם אתה מאלה שגרמו לי להגיע למסקנת המוות,

אז מה אם לא בכוחך לשמור איתי על קשר,

אחכה לך פה עד אלך,

גם אם תבוא שנייה לפני, אני אחכה עוד דקה כדי לבהות בעיניך הירוקות,

ללטף את פניך השלבים אך מבולבלים,

רק אז אוכל להיפרד ולמום במשכבי עם סבל פחות גדול.

going on and staying in the same place

my tears are not fading away.
my story is yet to have passed.
i ask myself why do i keep on going?
why stay, here. in this place.
i want to say it out loud, but you are not there.
i will overcome my fears and fight my nightmares only so icould hear your pretty voice again 
you help me go on
yet i cant see you anywere.
you help me go on, and spread my story, you will cry when you hear this, you will laugh and see wht people can do
help me, and ill help you 

איך לפתוח בלוג?

הם אמרו לי אל,

אך אני שתקתי כהרגלי,

הם אמרו לי טיפש,

אך אני שתקתי כהרגלי

הם קראו לי אימו והטיחו אותי לרצפה וכל בית הספר צחק,

אך אני שתקתי כהרגלי,

ועכשיו לאות מצוקה אני פותח בלוג ואיך אפשר לפתוח דבר רציני שכזה?

מה להטיח את סיפור חיי בפניכים על ההתחלה ?

איני יודע מי ישפוט אותי ומה יגידו עלי אך שבמצבי זה כבר לא משנה,

הבלוג הזה הוא מחוותי האחרונה לחיים, מחוותי האחרונה לשיתוף, ליצירה, ולקור הרוח והביטחון השורר בליבי 

איני מצפה שתגיבו או שתנסו להיות חברים שלי כי על בני אנוש ממזמן הפסקתי לסמוך כל מה שאני רוצה זה לשתף ושהאומה המצומצמת 

תזכור את מילותיי וימי האחרונים, 

מקווה שתבכו , אך נואשתי מתקוותי לכו אנשים קטנים להתעסק בדברים המינוריים שמעסיקים אותכם כל יום,

לכו להתעסק באהבות הכוזבות שלכם כי אני היחיד שיודע את משמעות החיים ואני זה שהולך שולל.