עוד יהיה לך...

פשוט ככה. 

פשוט סתם. 

או אולי לא סתם בכלל. 

אני חושבת עלייך כל כך הרבה לאחרונה.

היום, השכנה שגרה כמה קומות מעליי קראה כך לבת שלה. יש לה ליה משלה. 

מעניין אם היא יודעת כמה ברת מזל היא. מעניין אם היא מבינה. 

וזה כבר שונה. הכאב - הוא לא חלש יותר, הוא פשוט אחר. והוא עדיין כאן. 

וההבנה הזו שהוא תמיד יהיה כאן... ההבנה הזו עדיין מפתיעה אותי כל פעם מחדש. 

וכל הריון מסביב שמסתיים בתינוק/ת בריא/ה עדיין מפתיע אותי מחדש. 

וכל פעם שאני מבינה כמה אני שונה היום, זה מפתיע אותי מחדש. 

והזמן עובר... ובתקופה האחרונה אני נזכרת באני של לפני שנה. בשבר כלי שהייתי. ואני נעצבת. ואני גם רואה איזו דרך ארוכה עברתי. איזו דרך ארוכה עברנו. ואני במקום אחר היום, ובכל זאת זה מרגיש כאילו הזדקנתי בעשור לפחות.

והמשפט הזה על החיים שכולם אמרו לי כבר ממזמן הוא נכון. באמת יש להם את הקצב שלהם ואת הכוח, והם ממשיכים, ואנחנו איתם. 

ואני מתגעגעת. פשוט מתגעגעת, קטנה.