" אנחנו מודים לכולכם שבאתם. ורוצים לומר כמה מילים. זה יהיה קצר - אני מבטיחה.
בחודש הזה לפני שנתיים התאשפזתי בהריון מתקדם עם הבת הבכורה שלנו ליה. עברנו שם מסע של 10 שבועות של אשפוז שלי ושלה שכמו שכולכם יודעים, הסתיים בפטירה שלה. אנחנו רוצים היום לומר לכם תודה גם על התקופה הזו. תודה למשפחות שלנו. תודה לחברים שלנו. לאוהבים שלנו. תודה על שהייתם שם עבורנו גם כשרצינו לבד. האהבה שלכם, הדאגה שלכם והאכפתיות חלחלו אלינו ועזרו לנו.
ואנחנו שמחים במיוחד שהגעתם היום לראות אותנו.
לראות את ליבי. שהיא באמת הלב שלנו. שהיא החזירה לנו את האמונה בטבע ובחיים, ושבזכותה אנחנו סוף סוף משפחה מאושרת.
אוהבים אתכם מאוד ושנתראה רק בשמחות!"
ואז, כמו בהזמנה התחיל לו השיר הזה שסימל כל כך הרבה בשנתיים האחרונות, ושכתבתי עליו כבר פעם כאן, ושאני כל כך שמחה שהוא מתאים היום גם במילים השמחות שלו:
"תתארו לכם עולם יפה
פחות עצוב ממה שהוא ככה
ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים
ומעל גגות, הכוכבים
והזמן עובר בלי פחד
ואני הולך לפגוש אותה בגן העדן
תתארו לכם קצת אושר
כי הוא כל כך כל כך נדיר כאן
עיר מגניבה בתוך החושך ושנינו בשמיכה
והיא מלטפת אותי ואומרת לי
מחר יקרה מה שרצית
והיא מלאה השתקפויות של עצב ושמחה
תתארו לכם באמצע יום יפה
שמיים מעליכם, האהבה איתכם
כן, ככה זה קרה, לפתע היא אמרה
אני עוד זוכר אותה, כמו בסערה
תתארו לכם אותי נופל לתוך זרועותיה
תתארו לכם עולם פשוט, חדר ללילה, בית בגשם
ריחות עצים מלאים בתות, ושנינו שיכורים
"אם נפרד אני אמות", היא לוחשת וגועשת
תתארו לכם עוד הזדמנות לחזור פתאום לנעורים
תתארו לכם את החיים, זזים אחורה וקדימה
מה שחסר שוב מיתמלא, מה שהיה פתאום ישנו
ואני מביט לתוך עיניה ונגנב בכוח פנימה
תתארו לכם אותנו מגשימים את כל החלומות
תתארו לכם באמצע יום יפה...
תתארו לכם עולם יפה, פחות עצוב ממה שהוא ככה
ואנחנו שם הולכים, עם שמש בכיסים
(תתארו לכם עולם יפה, עיר בתוך החושך)
עולם פשוט, תתארו לכם קצת אושר"
מסיבה להולדת ליבי שלי - אין מילים שיוכלו לתאר את ההתרגשות. את הרעד בגוף עם כל "מזל טוב" שאמרו לי אתמול. מזל טוב! סוף סוף מזל טוב לנו.
ליבי שלי - כמה טוב שבאת.
ליה שלי - את איתנו. גם בטוב, את איתנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
