עוד יהיה לך...

כבר כמה חודשים שאני מדמיינת את הפוסט הזה. כותבת אותו בראשי ובמחשבותיי שוב ושוב ושוב. 

וסוף סוף תודה לאל, אני זוכה לשבת ולכתוב אותו ממש.

יש לי שתי בנות בבית. שתיים. בבית. בריאות ושלמות. לי!!!! 

בא לי לצעוק מרוב אושר. 

ואלוהים כמה שהלב שלי מתפוצץ. 

ליבי שלי במיטה שלה. במיטה של הגדולים. 

ואת נשימותיה של שיר הקטנה אני שומעת מהעריסה הצמודה אליי. 

קטונתי מכל החסדים. 

השיר הזה של יונתן רזאל יצא פחות או יותר בתקופה שבה ליה שלי נולדה. אני בכל אופן, נתקלתי בו לראשונה בנסיעותינו לפגייה וממנה.

הוא כל פעם הביא אותי לבכי מהסוג העצוב והעמוק ביותר.

אח"כ גם שמעתי על נסיבות הלחנתו - ביתו של רזאל שניצלה מארוע קשה והיה לי קשה איתו אפילו יותר. ליה שלי לא ניצלה. 

בכל מקרה אני לא חושבת שבכל 4 השנים האחרונות שמעתי אותו ועיני נותרו יבשות. 

ומעכשיו הן לא יהיו יבשות כי עברתי צד. כי גם אני סוף סוף מרגישה שקטונתי מכל החסדים. 

עוד ממש מעט 4 שנים. 3 הריונות. 3 לידות. 3 בנות. 

ליה שלי בשמים וליבי ושיר שלי כאן. 

קטונתי מכל החסדים.