יומולדת קטנה, הוא הגיע.
וזה לא שפיספתי ביומיים, זה פשוט שהתקשתי קצת לכתוב.
כמו תמיד, זה כבר תקופה שהנסיעות לירושלים בבקרים עוברות עם גוש בגרון.
שהשירים שברדיו מזכירים ומתקשרים אלייך.
ואני מכירה את זה.
אני מזהה את התקופה עוד מהריח של סוף הקיץ. הוא תמיד הריח שלך.
יומולדת קטנה, הוא הגיע.
וגם הפעם הבוקר שלי נפתח במכולת השכונתית.
בלון אדום ונר נשמה.
ככה. כאילו זה נורמלי.
ונסיעה איטית איטית.
משאית זבל, ופקקים חריגים ועוד משאית שמעכבת.
כולם כאילו מנסים להאריך לי את הדרך.
את הדרך אלייך.
כולם כאילו יודעים שמצפה לי שם כאב.
הם שמו שם שער. בחלקה הזו. נעלו אותו. אז טיפסנו.
ואז גילינו שהם הזיזו את המצבה.
כאילו לא מספיק כואב עד שאי אפשר לנשום,
כאילו לא די במה שהיה.
יומולדת קטנה הוא הגיע.
ואני עדיין לא מאמינה שזה קרה לך. לנו.
ואני עדיין מתגעגעת כל כך בכל הוויתי.
יומולדת קטנה, הוא הגיע.
וגם הפעם כמו בכל שנה ביקשתי מההוא שם למעלה שישמור עלייך.
שישמור עלייך יותר ממה שהצלחנו אנחנו.
יומולדת קטנה, הוא הגיע.
אני מקווה ששוב חגגו לך בשמיים.
יומולדת קטנה, הוא הגיע.
אוהבת אותך,
אמא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
