כל אדם צריך מצרים/אמנון ריבק
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה
אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.
גם השנה השיר הזה הלך לצידי.
אבל השנה זה היה אחרת. השנה לא כואב לי עוד לקרוא בו.
השנה, דווקא התקומה שלו. היא זו שמהדהדת.
אין מילים שיוכלו לתאר את האושר.
היומיים האחרונים הם אולי המאושרים בחיי (?)
הבנות. אלוהים, הבנות.
ליבי שלי ושירקה הקטנטון. והביחד שלהן הוא כמו קסם שאופף את כולנו ומעלה אותנו מעלה מעלה עד העננים.
והן שתיים. בובותיים. והצחוק המתגלגל שלהן ודאי מגיע עד השמים.
והאיש שלי. והביחד שלנו.
והרגעים. יומיים שמורכבים מהרבה רסיסי רגעים של חיוכים, שמחה ואהבת חיים.
וטפו טפו טפו ומלח מים, וחיכיתי חיכיתי לזה כל כך.
כל האור הזה, כל הטוב הזה. הכל שלי, שלנו.
והתחושה הזו שממלאת אותי אושר היא גם מעט השקט שחדר פתאום לנשמה שעד לא מזמן כאבה כל כך.
ואיך כתבתי לאיש לכבוד החג: "כמה טוב לי, כמה טוב..."
חג פסח שמח!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
