עוד יהיה לך...

מי היה מאמין, קטנה? 

שנה עברה מאז שהוציאו אותך ממני. 

והלוואי והיו מוציאים אותך טיפ טיפה קודם. 

והלוואי והיית מעבירה את ארבעת השבועות של חייך בצורה אחרת, איתי, בבית ולא שם בפגייה. 

הלוואי וכל זה לא היה קורה לך. 

והלוואי והיית כאן עכשיו. 

והלוואי והיינו מתחבטים באיזו עוגה, באיזה פורום לחגוג, ובשאלה (שהתשובה עליה ידועה) אם את בכלל תזכרי משהו..

והלוואי. והלוואי שהכל היה אחרת. 

והלוואי ששם למעלה או איפה שזה לא יהיה, את מוקפת אוהבים, אולי סבא וסבתא שלי שם איתך, מחבקים ומפנקים. אולי הסבתא של האיש. 

הלוואי שהם מציינים לך שם יום הולדת, והלוואי שעוטפים אותך שם לפחות כמו שאני ניסיתי בארבעת השבועות שבהם חיית.

והלוואי שבעולם ההוא יש לך קצת יותר מזל ממה שהיה לך בעולם הזה.

ליה, פוצקולית קטנה שלי, יש לך יום הולדת.

ולמרות שאת כבר לא כאן, אני החלטתי בכל זאת להביא מתנה. 

ונכון שהמתנה הזו כל כך לא מתאימה לילדה בת שנה, לתינוקת.

ובכל זאת קטנה, זו המתנה היחידה שיש ביכולתי להביא. 

אז מהיום גם לך יש כזה.

 כי גם לך מגיע. 

יום הולדת שמח, קטנה. 

אז כל אחד התבקש לבחור טקסט מתוך רשימה של טקסטים. 

ואני בחרתי דווקא את זה. לא הכרתי אותו ומשהו משך אותי אליו. 

וכשקראתי - לא האמנתי - מכולם, דווקא את זה?? 

בהתחלה זה עיצבן אותי - איך יכול להיות, לעזאזאל, שאני מתגלגלת ככה סתם במקרה להתעסק בטקסט שמכאיב לי כל כך. שוב, זה הרגיש לי כאילו הכל סוגר עליי מכל הכיוונים.

בהמשך - נקשרתי לטקסט הזה. 

והטקסט הזה עוסק בעיקר בציונות, תקומה וזהות יהודית. והלוואי ויכולתי לחוש את זה יותר. במקום זה התקשתי כל כך שלא לקחת את מילותיו לכאב הפרטי שלי. 

וזה ממש לא הכל ולא העיקר, אבל זה כמה משפטים שחרכו לי חרכים בנשמה.

אז אני פשוט רוצה להניח חלק ממנו כאן. שיהיה.  

"היהדות, עם גישתה הריאלסטית לאדם ולמעמדו בתוך המציאות, הבינה, כי הרע לא ניתן לטישטוש ולחיפוי, וכי כל ניסיון להפחית ערכם של הניגוד והפילוג שבקיום לא יביא את האדם לא לידי מנוחת הנפש ולא לידי תפיסת הסוד האכסיסטנציאלי... 

הרע הוא עובדה שאין להכחישה, ישנו רע, ישנו סבל וישנם יסורי שאול ותופת בעולם...

רק תפיסת העולם בשלמותו יכולה לאפשר לאדם את ההצצה לתוך מהות הסבל...

בקיצור, ה'אני' הגורלי שואל שאלה עיונית מטפיסית ביחס לרע (הוא שואל למה - הח"מ), ושאלה זו לא ניתנת לפתרון, ואין עליה תשובה...

אוי ואבוי לו לאדם אם היסורים לא הביאוהו לידי משבר רוחני, ונשמתו נשארה קפויה ונעדרת סליחה...

על האדם לפתור לא את שאלת הנימוק הסיבתי או התכליתי של היסורים בכל תסבכתה הספקולטיבית, כי אם את שאלת תיקונם...

תורת תיקון היסורים - כשהיא מתגשמת - דורשת מן הסובל אומץ לב ומשמעת נפשית. עליו להתאזר בכוחות פלא ולעשות חשבון עולמו בלי נגיעה כלשהיא, להסתכל בעברו ולחזות את עתידו בכנות גמורה. לא בנקל כלה לו לאיוב תיקון סבלו". 

(קול דודי דופק - הרב י"ד סולובייצ'יק)

הימים שלי הפכו לעמוסים מאוד. ואולי גם בגלל זה אני חוזרת לשלם את המחיר בלילות. 

אני לא אשפוך כאן את כל הסיוטים שעברו עליי השבוע. אבל אני כן אספר על שלשום. 

שלשום חלמתי שחברה שלי (שחיה בחו"ל והגיע לאחרונה לביקור עם התינוקת שלה) מגיעה אליי ושואלת אותי על ליה. 

ואז, אני פשוט שואלת אותה בטבעיות מוחלטת "את רוצה לראות אותה?" 

והיא מתלהבת, ואנחנו הולכות לשם. 

אנחנו נכנסות למעין מקום, וליה שלי שם. בתוך אינקובטור - אבל שם. 

ובחלום אני כאילו מגלה שיש לי אפשרות פשוט להגיע למקום מסוים ולראות אותה, מתי שרק ארצה. 

והגילוי הזה, בחלום,  עשה אותי מאושרת. 

ואחר כך זה העסיק אותי והעציב אותי לאיזה חצי יום, אבל לפחות זכיתי לכמה שניות שבהן "ראיתי" אותה. 

הנסיך/כה שלך גדלו בשנה? "

כל הכבוד לאנשים שם בפייסבוק. בחיי. 

הפילטרים הגאוניים שהם המציאו. 

והם גם שולחים את זה שבוע לפני כדי שאוכל להתכונן ולהתקשר למיכלולי הזו שתכין לנסיכה שלי את העוגה הכי יפה בעולם. 

לפחות מישהו זוכר... גם אם זה סתם המנועים של הפייסבוק. 

אין לי אוויר.