זה קשה אבל אני חייבת לקחת את עצמי בידיים. וזה כואב שיש בנאדם שבאמת חושב שאני מדהימה ותמיד הוא מחמיא ואומר לי שאני רק הולכת ונעשת  יפה יותר וצעירה יותר בכל פעם שהוא רואה אותי אך מצד שני הוא לא נמצא איתי והוא לא בקשר איתי. הוא אמר לי שהוא לא מחפש זוגיות ולא רוצה להתחתן בזמן הקרוב והוא אמר שאישה תגביל אותו... הוא רוצה את המרחב והחופש שלו. הוא פשוט לא סגור על עצמו והוא לא בנאדם יציב אז זה אפילו לא קשור אליי...אם זה ככה אז למה אני כל כך עצובה? למה אני פגועה? אם הבעיה אצלו ולא אצלי... והכי גרוע שהוא יודע שאני אוהבת אותו ואפילו לא אמרתי לו...הוא אמר שהוא פשוט יודע ומרגיש.....או במילים אחרות הוא שידר לי שאני בעצם בכיס הקטן שלו...זה הכי מעליב וזה עירער אותי.. הוא גרם לי להרגיש קטנה ועלובה וכזאת חסרת חשיבות. כבר כמה חודשים שהדיכאון הזה נמשך. אני לא יודעת מה קרה לי. פעם ידעתי להתאושש מהר מדיכאון... פעם זה היה עובר לי תוך שבוע גג שבועיים... פעם עוד היתה לי שמחת חיים. היום שומדבר לא מרגש/משמח אותי. בתודעה שלי הכל שחור וחסר תקווה. מידי פעם אני בוכה עד שאני מתעייפת ובלילות זה הכי קשה הריקנות הזאת. לאן נעלם החוסן הנפשי שלי? למה אני מרשה לעצמי להישבר ככה לחתיכות קטנות? החיים כל כך יקרים וצריך להעריך ולהודות על כל יום. לתת לבנאדם אחד להרוס אותי ככה? מה נסגר איתי? במיוחד שזה בנאדם שהוא באמת לא משהו... שההתנהגות שלו כלפיי היתה ממש לא לעניין. והוא פגע בי הרבה במתכוון או שלא במתכוון. ניצל את תחושת הבדידות שלי ואת זה שהייתי במשבר קשה אחרי הגירושים שלי ורק רציתי חום ואהבה וכן הוא היה אלוף בלפזר עליי חום, אהבה מילה טובה ומחמאות אבל אחר כך הוא נטש. לא בקשתי ממנו להתחתן איתי... אבל אני לא מבינה אותו כי הוא התנהג אליי כמו אחד שיש לו פיצול אישיות. אבל להחליט שלא בא לי לחיות בגללו? הוא לא שווה את זה...הוא בנאדם חלש ופחדן. הוא רצה להיות איתי כשנוח לו בשביל נטו לעצמו... להרים לעצמו את האגו...שהנה יש פה מישהי שזמינה עבורו, מעניקה לו חום ואהבה... אבל הוא? הוא ילך ויופיע רק מתי שבא לו. אני כבר לא רוצה אותו הוא גרם לי לטראומה אבל אני רוצה לחיות ואני רוצה לשכוח. בבקשה אני רק רוצה שהאבן הזאת שיש לי בלב תלך ותתמוגג עד שתעלם לחלוטין. לא רוצה להיפגע מפגועים. הוא מתוסבך והוא לא בחור רגיל. זה בכלל לא אני. הרי הוא אמר לי שהוא לא ישכב עם בחורה שלא נשואה לו ולא מעניין אותו גם אם בר רפאלי תבוא אליו ערומה הוא לא יקח אותה... זה רק אומר שהוא לא בחור נורמטיבי והוא מתוסבך. גם אני לא רציתי לשכב איתו. בכלל לא היו בנינו יחסי מין וגם הוא פחד מזה כי הוא פחדן... הוא פחד שזה יגרום לו להתאהב בי כי בעבר היתה לו חברה והוא שכב איתה והצטער על זה כי זה נגמר בינהם...הכי מוזר שגבר אומר משפט כזה כי זה יותר מתאים לבחורה להגיד דבר כזה....קשה לי להבין אותו...אני לא מבינה איך אפשר לפחד ככה מאהבה ולברוח ממנה כי לי אישית מאוד קשה לחיות ללא אהבה. אני בחורה מאוד זוגית. אבל טוב...די. הוא לא מעניין...הוא בחור דפוק ואני צריכה פשוט לקום ולהתעורר על החיים. יש לי בשביל מה לחיות. לא נחרב העולם. יש לי בת, יש לי הורים ואחים שאוהבים אותי, יש לי חברות. אני לא לבד. לא קרה כלום. הרגשתי בודדה והוא הגיע לי לחיים פתאום והרגשתי איתו חיבור וזה הכל. החלטתי לשפוך את זה כאן כדי לנסות להבין עם עצמי דברים והכתיבה משחררת...