אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

אנשים לפעמים לא מבינים אותי הם חושבים שהחיים שלי דבש בגלל שאני אף פעם לא עצובה והם אף פעם לא ראו אותי בוכה כי אני לא רוצה שהם יחשבו שאני חלשה נראה לי שזאת הפעם הראשונה שאני אומרת את זה, אבל אני כן עצובה אני פשוט לא מראה את זה כי עשו עלי חרם ביסודי בגלל שאני חלשה ובכיינית אימא שלי לא מבינה אותי כי אני הבכורה והיא תמיד הצעירה אז היא תמיד עומדת לצד אחותי אז עברתי לפנמיה היא חושבת זה בגלל הרמה של הלימודים אבל היא לא מבינה שאני ברחתי ממנה ומהילדים ביסודי לא רציתי ללכת לחטיבה איפה שהם יהיו.

אני אוהבת את הפנמיה שם לפחות אנשים מבינים אותי ועוזרים לי, בפנמיה  אני מאוהבת קשות במישו ברמה של סטוקרית אני יודעת מה הוא עושה כל דקה ביום, ואני לא יודעת מה אני אוהבת בו הוא לא יפה באופי והוא לא יפה ביופי, והדבר היחיד שמנחם אותי זה השכבה והBFF שלי שהיא גרה בכלל בעיר אחרת איפה שסבתא שלי גרה ואני באה לסבתא שלי כל חופש כל החופש אז אנחנו נפגשות, ובפנמיה אנשים תמיד איתי ומצחיקים אותי, הם לא נגררים, יש להם עמוד שדרה לא כמו האנשים ביסודי.

אני לא מפסיקה לחשוב על הילד שאני דלוקה עליו.אף אחד אף פעם לא ראה אותי בוכה חוץ מילדה אחרת שאז קרה משהו חריג, אנשים אומרים שאני גבר בגלל שאני לא מפחדת מחרקים ושאני עושה בדיוק מה שהבנים עוים אם לא יותר טוב, זה גבר זה טום-בוי אני נראת כמו בת אבל אני מתנהגת כמו בן כי ככה הכי כיף, מה כיף בלשבת לדבר גל ציפורניים ולרכל?! וזה שאם מישו מעצבן אותי אני מאיימת במכות או שמישו מעליב אותי אז אני מרביצה זה לא נקרא להיות אלימה זה נקרא להגן על עצמי.

אני גם יוצרת, אני מלחינה,כותבת ושרה שירים, אני גם כותבת שירים וסיפורים. פתחתי בלוג כדי לדבר עם אנשים שאני לא מכירה ואם מי שמזדהה איתי ומי שלא אז לשלא ישלח תגובות פוגעות...