לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו


Boring life that make me crazy

כינוי:  לילי בלו

בת: 25

Google: 

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    




הוסף מסר

9/2014

החברה שלי


 

החברה שלי, החברה כי טובה שלי, לאן נעלמת לי? אני רואה שקשה לך גם כשאת שמחה ומחייכת אני רואה שאת רוצה לצרוח ולברוח. אני מכירה אותך.

לפעמים אני רעה אני רואה שאת רוצה חברה שהיו איתך. אבל שיראו ויבדקו איך את. לפעמים את פשוט רוצה לברוח. 

אני גם רעה ולא מבינה אותך לפעמים אני עושה דברים מטופשים בשבילך. פעם הייתי איתך, כל הזמן ודיברתי איתך על הכל, את יודעת עלי המון. את מאושרת איתו. עם חבר שלך, כל הזמן איתו. אני מקנא בו, גם אני רוצה אותך, אני רוצה לדבר איתך לעומק אבל השנה לא יצא לי. אני כל הזמן רוצה חיבוק ממך כי אחר כך אנחנו לא נדבר, אני דואגת לך ואוהבת אותך, בתור חברה הכי טובה שלי שני יוכל לבכות לידה. הייתי איתך כל זמן, עכשיו עברת שנה קשה, מאוד קשה. ראיתי מהצד. רציתי לבו לדבר אבל מידי פעם פשוט הסתגרת. באתי לדבר הלכת, לא סיפרת לי כל כך הרבה דברים. את יכולה לדבר עם כל אדם אפשרי, כולם אוהבים אותך, את לא צריכה להתאמץ בשביל למצוא חברה טובה. נראלי שהחלפת אותי. אבל שתדעי שלא חלפתי אותך, תמיד חשבתי לספר לך. אבל מידי פעם אני פוחדת שתשפטי אותי. כל פעם פשוט באת ואמרת חבל, או באסה לך. על כל מיני דברים. אני רוצה אותך בחזרה, לבוא לבכות לך. אבל אין לך זמן. את צוחקת, יש לך חברות אחרות בחדר, אני כבר לא איתך בחדר. למרות שרק אותך רשמתי. המדריכים לא יכולים לשים אותנו שוב באותו חדר הינו בכיתה ז חצי שנה. ובח מחנוכה עד סופה, בט התרחקנו מאט למרות שבתחילת שנה בכית וכמעט התעלפת לי. שנה עברה כמעט העיפו אותך נשארתי איתך בלילה שתרשמי מכתב למנהל על כך שלמה כדי שתישארי, את הדפים לא קראתי, כי ידעתי שזה אישי צילמתי ושלחתי לך כי לא יכולתי לבוא אלייך. נדלקת על מישו והלכת אליו. גם הוא נדלק עליך. היית אצלו המון. אני ידעתי שאת נדלקת עליו. רציתי שתגידי לי בעצמך, רמזת. אני גם לא כל כך סיפרתי לך על יויו. אני ידעתי שהוא אוהב אותך, אני יודעת לקרוא בני אדם, הוא גם נרתע מלספר לי. אבל התייעץ איתי. אני רוצה שתשמחי. אבל אני רוצה גם שתהיי איתי. אני זוכרת שפעם אחת בטיול קאסמים בחופש כשהיה המבצע ונסענו לפנימיה כל הדרומים. אני עזבתי אותך שלא רצית לאכול. והוא נשאר ובסוף הלכת לאכול. עזבתי אותך כי  בשנה החולפת על כל דבר שאמרתי את הכחת שזה לא נכון. ועשית פרצוף תמים של סליחה אבל אני צודקת. ולי זה היה נמאס, גם על דברים של קשורים לך.

 

אחרי כל זה אני אסתכל עליך מהצד מקווה שתראי את זה אולי תביני שלא כולם לרעתך. ושאת יכולה להאמין בי, למרות שאת לא מאמינה באנשים.

נכתב על ידי לילי בלו , 27/9/2014 09:00  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




5,082
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללילי בלו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לילי בלו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)