אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו
Boring life that make me crazy |
| 12/2014
שנתים והצורך לחיבוק
וואו, שנתים לבלוג שלי. התחלתי אותו בכיתה ח' ראיתי איך התבגרתי ולא לגמרי. אני ילדה, ילדה קטנה, ותמיד אהיה. הילדה החייכנית, הצוחקת, התמימה יחסית, מצחיק אותי שבהתחלה הייתי דלוקה על מישו שרב איתי מכות ועכשיו יש לי חבר שאיתו אני רבה מכות, לא השתנה. אבל היחס שלי השתנה. כל אחד צריך צומי. אני צריכה אותו מחבר שלי. למרות שיויו ואני מתרחקים, ובכללי בזמן האחרון קשה לי איתו. הוא לא מתחיל שיחות, ואני מרגישה שאני כופה עליו להיפגש איתי. הינו בטיול שלושה ימים ואמרתי לו איך אני מרגישה הוא אמר לי:"את ממש לא מובנת מאליו... (עטף אותי ביד אחד ובשניה תפס את ידי ונישק אותה ברוך ובעדינות, ואני נמסה לאט לאט לידו) אני כל כך אוהב אותך..." וככה האמנתי לו היה איתי החזיק לי תיד, אפילו ביום אחרי זה הוא היה איתי ואז שוב התרחק, שוב הלך, שוב אמר לא עכשיו. עזב אותי בין הילדים האומרים שלום אחד לשני כאילו לא יתראו שנים, אבל ממני הוא פשוט לחש לי 'ביי' ללא חיבוק, נשיקה, פשוט הלך. ש
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
