אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

אני לא יודעת מה לעשות. קיבלתי אתמות בלילה כאפה, מטורפת, שחבל שלא קיבלתי קודם. עכשיו חזרתי לשנה אחרונה בפנימיה. עכשיו כבר בהתחלה עשיתי פדיחות, אבל יותר חשוב זה שפשוט פגעתי בחבר הכי טוב שלי ואני יודעת שהוא לא יסלח לי אבל זה מגיע לי כי אני אהבלה. השנה דווקא התחילה בסדר, אני מתה להתחיל אותה לגמרי וללמוד הכל. מאז ומעולם רציתי לדעת הכל, כלומר פשוט להתמקצע בהמון דברים, ואני בנתיים מצליחה אני רק מקווה להמשיך עם זה. בעוד יומים יש לי גם מיונים לסוכנות היהודית, וגיליתי שיש עוד שני ילדים מהכיתה שרוצים ללכת לסוכנות אז אני מקווה שאני אתקבל. אני באמת ממש רוצה את זה. אני עכשיו רק צריכה ממש להוכיח את עצמי ואני מקווה שאני אצליח. 

עייפות זו חולשה. אני באמת.צריכה השנה להימנע ממנה. כי אני אוכל אז באמת לעשות דברים. למרות שהיום קמתי בשעה מאוד מוקדמת,(4.5) בכל זאת צריך להספיק טיול ולהספיק להתארגן לשבת ולעלות לשבת ולמסיבה ולקום מחר מוקדם לין העובדת מטבח ואז גם להיות ערה לסבתא ולקפשקה ורק אז ללכת לישון. הסופש הזה מסתכם בשלוש שעות שינה. אבל אני חייבת להצליח. אני אהיה ערפד כמו יויו שתמיד ער. 

התחלתי את השנה וירדתי לארבע יחידות במתמטיקה. אני יכולה לעשות חמש עם היה לי יותר זמן. שכרגע אין לי. ובארבע אני עוד יכולה להצליח ואולי בקלות יותר. המטרה שלי להגיע לאוניברסיטה, ואני יכולה להשיג יותר נקודות ולהתקבל. וכבר חשבתי מה אני רוצה לעשות בחיים אבל אני עוד צריכה לפתח את זה. 

אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות בצבא, אין לי מושג. אני עוד צריכה לראות ואולי אני בסוף אחליט ואנעל על משהו ואצליח בו. המטרה היא לעשות משהו שיהיה משמעותי בשבילי, יכול להיות שלקורות חיים שלי זה פחות יעזור לי אבל כן יהיה לי משהו משמעותי שעשיתי. 

הדוב הכחול שלי אומר לי או לפחות אמר שאני רחוקה ממטומטמת, נראלי שעכשיו הוא פשוט כזה פאק היא כל כך סתומה. ^-^' 

והאמת שבצדק, כלומר יש כל כך הרבה דברים שאני לא יודעת לעומת דברים אחרים שאני כן יודעת. ואני באמת צריכה ללמוד את הדברים שאני לא יודעת. זה מצחיק אותי קצת הרבה. אבל אני כן מאמינה שאני אצליח להשלים את הפער, כלומר אני לפחות אנסה ואלמד בני אדם. אני כן צריכה להאמין בעצמי שאני מדהימה, אבל אני לא באמת צריכה כל הזמן רק לחשוב עד כמה אני מדהימה וגם לחשוב כמה אחרים טובים שזה דבר שמאוד פיספסתי בחופש, בגלל חוסר השפיות שלי ושל משפחתי. אבל זה יהיה בסדר.

עכשיו הזמן שלי לרוץ קדימה, בכל הכוח, לתת את כל כולי בלימודים, לא צהישאר בחדר כל היום אלא באמת להיות גם עם כולם. בעזרת לוז נכון אני כן אצליח כמו שהצלחתי בעבר, רק שהפעם לא לאבד את עצמך בחופש. הגיע הזמן לחזור להיות לילי. לחזור לעצמי. שנה הבאה עקב חוסר השפיות אני יעבור לסבתא יותר. או שאמשיך לחיות בבבית אבל הוא כן יהיה יותר גדול אז פחות אהיה עם ההורים ואחותי. לעומת זאת אני כל כך שמחה על המשפחה שלי בפנימיה. 

המשפחה שלי בפנימיה זה וואו. כולם מקבלים אותי, כלומר הם דיי נתקעו איתי אז הם כן ידברו איתי וילכו איתי ויבלו איתי. והם שלי והם איתי. אז זה משמח אותי אפילו יותר. ועכשיו אני גם צריכה לשמור עליהם.