סוף סוף חזר לי הווי פי בבית. בטיול פנימיה מתחתי תגידים ועכשיו כואב לי. הלכתי לסבתא שלי ודי באה אליי כמה פעמים ואני הבנתי שאני מתה עליה... היא החברה הטובה שלי לנצח. עם אנשים אחרים לפעמים צבועעים אליך, משקרים, חולפים היא תמיד נשארת. היא מישי שאני דבר איתה אראה איתה סרט יחד וסבתא וסבא יחשיבו אותה כבת בית ויעלבו עם לא תישאר לארוחה, ידאגו ויסתכלו מהחלון כל פעם עד שתגיע הביתה וזה לא רחוק, כי היא גרה בניין ליד. היא הבנאדם שאני יואהב לנצח ושהילדים שלי ישחקו עם שלה ואז החברות שלנו תהיה בעצם שושלת.
המיטה שלי מיוחדת במינה מדהים כמה היא לא תאכזב ותמיד תיקח אותי אליה כמחבקת. אני איתה מאז שאני בת 3 ואני והיא זה נצח או פחות עד שאגדל עוד. יהיה לי קשה להיפרד ממנה כ זה חפ שניקשרתי אליו. בימים הקרובים אני ויא נבלה יחד בגלל הרגל.
יש לי המון פרפרי ניר מעל היטה שכתבתי עליהן ציפיות בתחילת שנה ואני רוצ לראות אם הגשמתי את כ מה רציתי ומה אני לא גשים עוד לעולם ומה הגשמתי ומה עוד יש לי לעשות. אני חושבת שאני גם מפחדת לפתןח אותם.
אני מוקפת במוזיקה שלי ופשוט נהנת ונרגעת כשאני יודעת שבערב אני אכין סוי ויהנה מאוד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
