אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

בוקר טוב 

היה אתמול לאחותי התקף. היה לי קשה ואני יותר עייפה היום אני לא יודעת להסביר את זה אבל זה משפיע ג עלי. זה התקף חרדה או לא אני לא יודעת להסבחר את זה אבל אני יודעת שהיא צעקה שהיא ביקשה עזרה שהיא בכתה עד שהורים הכריחו אותה לקחת כדור. הם חושבים שאני משקרת להם אבל לצערי אני באמת לא אם אני הייתי משקרת להם יותר אולי אני הייתי יכולה לקבל עוד מהחיים האישים שלי וככה אני לא יכולה לעשות כלום או לפחות מספיק בשביל להיות אני. אני לא בטוח עם קמתי עם כאב ראש או שזה הסירחון שעולה ממני. אני יודעת שכרגע אני מאוד מסריחה. אני כל כך רוצ כבר חדר ושירותים ומקלחת נורמלים. שאני אוכל לקום בבוקר להתקלח לשטוף פנים לצחצח שיניים להסתרק לשים קרם לחות. לשתות כוס תה על המרפסת ולהתלבש. זה יהיה יום שישי בבוקר לקחת אוטו של ההורים (ברגע אמן שיהיה לי רישיון) ללכת לבקר מישו אולי לצאת בערב לבר עם המושב אני בעיקר אהיה רגוע יותר כשיהיה ל חדר לבד זה יתן לי פרטיות שלא היתה לי מעולםואני רוצה את הפרטיות הזו. קצת לעצמי זה בהחלט לא יזיק אני מדמיינת גם את החיים שלי למעלה. כשגם דרו יוכל לבוא לישון אצלי ע עדין נהיה יחד. מפחיד אותי שנה הבאה כי אם לא נוכל לתחזק את היחסים שלנו? מה אז נעשה? 

when Iwas your man?

זוכר את זה הדוב הכחול שלי? טוב כרגע אני שומעת אותו. מצחיק ששנה הבאה אני אחיה קרוב אלי ואנחנו אפילו לא נדבר וחלמנו על הרגעים האלה שנחיה קרוב ונבוא אחד לשני ונראה סרטים ונאכל ונעשה שטויות. זוכר את זה? מצחיק שבקטע מסוים פשוט נעבר לי השיר למשהו שאני אהיה שמחה בלעדיך לא נורא אני צריכה לעבור הלאה ולדעת דלא תהיה יותר בחיים שלי אני מנסה באמת לקבל את זה השאלה איך אני יעשה את זה? אשמור הכל בפנים או אשחרר כאן? איך אני אשכח יותר טוב?

אני צריכה ללכת לעשות את המטלות האישיות שלי:

להתקלח

להתלבש

ללמוד למתכונת

לעשות עבודת סיום

לראות סדרה אחרי שאני אסיים מינימום את החומר של היום