אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

לא מזמן נתקלתי בסרטון של אלוויז על בריונות "אל תעמדי מהצד קחי צד" חשבתי על כך ונזכרתי בכמה ילדים נתקלתי בחיי אשר מעלים את עצמם על חשבון אנשים אחרים.

אנו יכולים לראות ברוב בתי הספר תמיד תהיה קבוצה שהיא תהיה יותר מבודדת, יותר סגורה שרבים ממנה לא מרגישים שייכים לאותם הכלל. אנשים תמיד ידאגו לעצמם ולחבריהם אך לפעמים בשביל זה יש כאלה שידרכו על ילדים. יש ילדים אכזרים לפעמיים לא ירצו לאפילו לתת יד לילד שאינם כמוהם. ומה נוצר מכך? רק עוד ריחוק בין אותם הילדים לילדים אחרים.

כל שנה הפערים בין הילדים רק גדלים וגדלים אך מי  שבאמת חסר לו יכול לאט לאט למצוא עוד אנשים כמוהו דרך רשתות חברתיות הבעיה היא כאר אין מספיק אומץ לקבל את זה שאתה שונה או שהופכים אותך לשונה כי לאחרים נמאס מעותקים.

המקום הזה, מה שגורם לבני נוער ללכת למקום שלא מכירים אותם ם יכולים להיות עצמם מה מונע מאיתנו להיות אנחנו בשאר החברה  כפי שאנחנו פה.

אני חושבת שבגלל שהם שונים ומרוחקים ונורא לא כמו הילדים בסביבתם הם מחפשים את המום שהם יהיו שייכם וככה הם מגיעים לכאן. לישרא בלוג אל האם כאן אנחנו מה שאנחנו רוצים להיות? 

אם ילדים לבד הם יכולים לגלות את עצמם יותר טוב. להבין מה מעניין אותם ומה הם רוצים לעשות עם התחביבים המוזרים והלא שיגרתיים שלהם. מה שיכול להיות מעניין בסופו של יום. אבל לאנשים שהם לבד יכול להיות דרייב שגוי להצליח להיות מו כולם וכאל שלא יצליחו למצוא את עצמם ואת התחביבים שלהם. אותם הילדים שהם לבד אם הם מצליחים לשים בצד את האחרים שלא כמוה הם יכולים להשיג את מה שירצו ויעוו ע זה בכל הכוח כי שונה המצליח הוא יחיד ומיוחד ועליו לנצל אותו. את השוני היחודי לו. אם אתה נער שקורא את וזה ומרגיש שונה, תפסיק לנסות להיות מיהו אתה לא, אם את לא טוב במשהו שהאחרי טובים תנסהס דברים אחרים ואל תעשה תטעיות שהגדולים עשו, אלו שקיום עדין מחפשים את עצמם כי הם ניסו להיות כמו כולם.