אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

יום השואה הזה מוזר יותר. אחרי שהייתי בפולין אני לא יודעת איך לקחת את היום הזה. זה קשה לקחת את היום הזה ככה בצורה יבשה יותר. אני חשבתי מה לעשות היום? לקרוא על שורדים, לראות סרט, אבל לא הצלחתי להניח על זה את האצבע. אז אני הייתי בפייסבוק רוב היום קראתי על חוויות של אנשים אחרים מהיום הזה. פרסמו את מה שכתבתי בפולין בפייסבוק בעמוד מצליח והאמת שהתרגשתי קצת. כבשה קצת הרס לי תמוד היום באולי פינת באסה כזאת של "אני טועה.

ראיתי יהום סרט דוקומנרטי על אישה שהלכה לחפש את בעלה. נתקלתי בז בפייסבוק והתחלתי לראות את זה עם כמה ילדים. זה היה מרגש, סיפור אהבה גדול שהסתיים עם המלחמה והמסע בעקבותיו. אני שמחתי שראיתי את זה. חשבתי על איך אפשר לאבד המון דברים וגם עכשיו כשאנחנו מפרסמים הכל באינטרנט זה לא כמו הספר האמיתי. 

אני יוצאת עם היום הזה עם מסר מחודש. לשמר. לזכור אני אזכור לתמיד ואמשיך להזכיר וכמובן אמשיך לחיות ועם חיוך על כישלון הנאציפ. אבל צריך לשמר את הזיכונות שלי ואת זיכרונות העבר שלי.