אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

זה השבוע שבין לבין. בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ליום העצמאות. זה קשה להעביר את הסוויצ הזה בראש. סיפרתי כבר שיום השואה היה השנה מוזר. ואם הזמן והטקסים גם יום הזיכרון נהיה מוזר.

ביקשו שאגיע לטקס עם הרמטכל. הגעתי לשם ולאחר הטקס דיברנו על חללים שנפלו, דיברנו על אסון המסוקים ועל גלעד מישייקר. 

גלעד מישייקר היה חייל שנכתב בשני המסוקים באסון ובכך שנרשם פעמים היה אדם שלא עלה למסוק ובכך חייו של חייל אחד ניצלו. 

אני נזכרת בתוכנית של ערוץ הילדים על הדולפינריום, המחשבה שלי היתה עצובה, ביקרתי שם השנה בקיץ עם הבני דודנים שלי מחול.

השבוע התחלתי לסדר את הגלריה שלי ואני רואה תמונות שיוכלו לעזור לי עם העסק ושזה מאוד מרגש כי אני אוכל לעבוד על העסק שלי. אני רוצה לקדם אותו יותר. נשארו לי עוד שתי בגרויות וחצי ועבודת גמר. האמת שאין לי כוח לאף אחת מהן אני רוצה לסיים כבר ולעשות דברים שאני ארצה. לדוגמה לסיים לסרוג, לסיים לכתוב ספר, לסיים לעשות את המחוייבות שלי לדברים שלי. אני רוצה כבר לסיים עם כל החרא. מה שמשעשע כאן זה שאני כותבת על כך רבות ועושה פחות. ואני צריכה כבר להתחיל לעשות את הדברים האלה.