אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

באלי כרגע לכתוב. 

די זנחתי המון דברים אבל נשרת עלי התחושה שאני מאושרת. שזה כמובן גרם לי למצב שהייתי שמחה יותר אבך אני כבר לא בדיוק יודעת מה לעשות. 

"בדיוק כמו הירח אין לי אור שלי שייך" כאילו אני תלויה במשהו.

הייתי עם אחותי לילה בבית חולים. היה לה התקף, שתתה חצי בקבוק אקונומיקה. פעם אחרונה לפני אישפוז. האמת שקצת בהתחלה הרגשתי רחמים עצמיים אבל תכלס ידעתי שזו לא אשמתי ואין לי מה לעשות עם זה. אבל כן נהייתה בי חרדה.

הייתי היום במושב ואמא ביקשה שאני אשאר עם אחותי כשהיא חזרה היא הוציאה עלי עצבים של אבא שלי. שסבתא לא היה אכפת אם יש לנו אוכל או לא. ושהאישה הכל כך טובה הזו פשוט חרא והיא מתנהגת כמו חרא ואני כלכך מבקשת שלא תערב אותי בעניינים עם אבא. די הבנתי שהוא לא רוצה לראות אותי ושסבתא מגנה על הבן שלה. ואני ממש לא רוצה להיות בין לבין הכל... אני רוצה להגיע ולהיות עם די בזה. היא תוכל להתמודד איתי כמו שצריך. אני צריכה להתפרק יש לי עוד שעה וחצי לשרוף ואני עוד צריכה להכין לה את המתנת יומולדת. היא ממש כעסה עלי בגלל שלא כתבתי לה עד חמש בצהרים את הברכת יומולדת שלה. אבל ניראלי שפיציתי בזה. 

אני מקווה שיעבור הזמן ואני אצא איתה כמה שיותר מוקדם אני רוצה לטייל איתה כמו שצריך. טיול ארוך כזה של שתינו ברחובות של השכונת פח שגדלנו. כמו פעם אני רוצה אני היא הבעיות הצחוקים ועוד משהו קצת בצד לשתות...