אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

אם לומר את האמת אני כרגע לא מצליחה. לא מצליחה להבין מה שיעורי הבית רוצים ממני. לא מבינה מה אני צריכה לעשות בחיים העלובים האלה. אני קצת כועסת ודי חבוטה בגלל זה. 
שלא תבינו לא נכון אני לרגע לא מתחרטת על זה שהתחלתי ללמוד. לרגע אני לא אומרת יואו איזה באסה ואולי במבט לאחור. אני קצת כועסת על עצמי שאולי התואר הזה קשה ועוד לא פיצחתי את שיטת הלמידה שלו. אני עוד לא מבינה איך ללמוד כדי להשיג מאה. אני צריכה לשבת וללמוד ולשבת ולחזור ולשבת ולעשות ואני לא מצליחה להביא את עצמי למצב הזה. אני יודעת שאני צריכה לחזור ואני יודעת שאני צריכה להסתכל ואולי זה שאני פחות מסתכלת גורם לי לא להצליח ולא להבין מה לעזאזל הדבר הזה רוצה מחיי. 
אני מרגישה שאין לי רגע לשבת וללמוד את זה מההתחלה ועד הסוף ועוד מעט המבחן ואני עוד מעתיקה מהתרגילים של הדוגמאות בשיעורי הבית. אני צריכה פשוט להתאמץ קצת יותר אבל זה מעבר ללהתאמץ. זה לשבת על התחת ולחרוש. 

קיבלתי בבוחן 50. באיזה שהוא מקום אני מבינה גם למה. אני לא באמת ידעתי את החומר ולא באמת הצלחתי להבין מה זה רוצה ממני. אני ידעתי את החומר חמישים אחוז ואני הייתי צריכה לנסות ולהבין לעומק מה באמת נדרש ממני. האם אהיה מצטיינת? כנראה שלא. זה כואב? קצת מפריע? לא יותר מידי. אני יודעת שאני לבד בבית הזה יחסית. אבל זה גם בסדר. מה אני עושה חוץ מללמוד ואולי הסגר הזה לא יהיה נורא כי תכלס אני צריכה קצת לחרוש. ועדיף שעה אחת קודם