אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

מרגישה שאני מתחילה משהו חדש. מה שכן אולי אאלץ לעזוב את העבודה שלי. האם אני עובדת במשהו מעל לכמה חודשים? 

אני מתה ליחידת דיור ואני רוצה לדעת איך אני אוכל להשיג אותה. אני עוד צריכה לחפש על זה באינטרנט. אבל דירה קטנה עבורי זה פיתרון של השמחות. 

פגשתי את דרו אחרי הרבה זמן שלא. האמת התרגשתי ממש. היינו יחד ונהנו והתחברנו אחד בתוך השניה, היה לנו מדהים כשהגעתי והתנשקנו על המיטה. הוא הביא לי חיבוק דוב מדהיפ שעטף את כל כולי בצורה כלכך נעימה שהרגשתי ביטחון ובעיקר שלווה גדולה. יצאנו עם חברים שלו והרגשתי מחוברת, אחת מהחברה ואפילו חניתי טוב. כשסיימנו עם החברים שלו עלינו הביתה במעלית. המעלית הזו היא הדבר הכי סקסי על כדור הארץ, תמיד היא מגרה אותך. דרו נישק אותי עם ידים על קו הגזרה שלי אישית זו הנקודה בגוף שאני הכי אוהבת. יצאנו והלכנו לחדר ומשם הענייניפ התחממו.

זה לחלוטין הסקס הכי טוב שהיה לי. לא האמנתי כמה הוא מכיר וכמה הוא זוכר מה אני אוהבת ומה פחות. גם עכשיו אחרי יממה הלב שלי מחסיר פעימה כי זה מעבר לסקס מה שהיה שם. היה שם געגוע, תשוקה והמון המון אהבה שהורגשה בנינו, הרגשתי הבחורה הכי ברת מזל בעולם. 

הוא עושה אותי מאושרת.

בזמן האחרון אני ישנתי מאוד רע, היו לי המון כאבי ראש וגם התקף חרדה (משהו שלא קרה לי בשלוש שנים האחרונות). אני לא מסוגלת להירדם כשנוגעים בי ואם הזיזו או נגעו בי אפילו בטעות אני מתעוררת. אתמול הרגשתי אחרי הסקס לא רציתי לשחרר ואחרי החיבוק הבנתי שאני צריכה ללכת לישון. הפעם ביקשתי שיניח עלי יד. ונתרקתי.

 נתרקתי לשינה בשניה וישנתי כמו בול עץ ושינה עמוקה. אני חושבת שההתקף חרדה שינה אצלי משהו. דרו הניח יד על הגב שלי ומעולם לא ישנתי כלכך טוב. זה גם יכול להיות פשוט בגלל שזה דרו. 

אבל הערב שינה אצלי משהו. ואני מקווה שלטובה.

בייסקלי נאי בסדר!

מדהים כמה מוזיקה ודימיון יכולה לעזור לי בהרבה! 

רבתי עם אמא שלי... שוב, אבל הפעם גם באמת יצאתי מהבית. אין לי שם דברים וזה קשה לי באיזשהו מקום. כי אני רוצה שיהיה לי מקום שהוא שלי ואני יודעת שעד שלא יהיה לי חדר לא יההיה לי את המקום הפרטי שלי ולא משנה מה אני יעשה אני לא אוכל להרגיש בבית כי אין לי מקום בבית. אני מקווה שעוד שבועיים זה יסתדר. אני רוצה שזה יקרה. 

המון זמן לא עשיתי משהו עם עצמי היחידה. כאילו אני עוד לא התגייסתי לצבא אבל אני סוג של עובדת, אני תורמת לקהילה. אני מרגישה רע. כי אני משקרת לשנת שירות שאני חולה. ובשביל מה? אני האמת "חולה" בשביל להיות במסיבת גיוס. אני רוצה להרגיש פתוחה עם השנת שירות שלי ולא תמיד זה עובד אז אני לא יודעת עוד מה לעשות עם הפאקינג הכל. 

אני תמיד אומרת איפה כל הדברים שאני רוצה לעשות אבל אני פשוט לא מספיקה כלום והאמת שזה בגלל שאני כל פעם אני נשאבת לטלפון כמו איזה ילדה חסרת מעש. והאמת שלא חסר לי. איפה כל הרצונות שלי לעשות דברים? 

אני כל פעם אומרת משהו ובסוף אני לא עומדת בו. והנה שוב נזיפה שלא מועילה בכלום. בכלל איםה הרשימה שאני צריכה לעשות? 

טוב העיקר שהמוזיקה שלי פשוט מעודדת אותי כל פעם מחדש 

אני קוראת בימים האחרונים המון ובכללי מבלה במיטה המון. יותר ויותר זה נראה לי מה שאני רוצה לעשות, להישאר בבית. להרגיש במקום הבטוח שלי בלי שאני אלך ויעשה משהו שאני פחות מתחברת אליו. אומנם עכשיו אני עושה שנת שירות וממש עובדת בלי לקבל על זה כסף. וכן זה מפחיד שאני אהיה בלי כסף. ואני חושבת שאין אדם בקומונה שלי שדואג מי זה. כולם מגיעים ממעמד סוציו-אקונומי מאוד גבוה. לא באמת מפריע להם העניין הזה.  

האמת שמשום מה אחרי ה18 שלי פתאום כל הדלתות בבית נפתחו. אני ואחותי בסדר. אני כבר לא שואלת את ההורים שלי שום דבר וזה עושה לי כל כך טוב וסוף סוף נגמרו הריבים בנינו. זהו. עכשיו זה רק על דברים קטנים של דברים שהם עושים לי טובה. כלומר, אני לא יכולה לעשות אותם םשוט כי אי אפשר. אני לא יכולה לנהוג לחברים כי אין לי רישיון. דברים כאלה. החדר שלי יהיה כל כך שומם בלי אחותי. אבל עד אז יש עוד חודשיים מינימום. הלוואי והכל יסתדר והחדר שלי יהיה כמו שאני רוצה. 

עכשיו אני חולה ואני במיטה שלי כבר מעל יומים. יצא לי לסיים שתי סדרות וספר. האמת שיש לי ספר שאני ממש צריכה לקרוא. אבל לא יודעת איך לגשת אליו כי אני צריכה עיון רב בו ואני לא בטוחה שיש לי את הזמן שלו. שלושה ימים. האם באמת אני ארפא מהתחושה המאיימת הזו בשלושה ימים? התחושה שפשוט אין לי מקום בעולם. 

דרו היפה שלי, אני מפחדת להפחיד אותו ואני סתם דרמטית. אבל אני ילדה דפוקה סהכ. למה אני לא מצליחה להוציא את זה מהראש? החיים הקודמים שלי, עד לפני שנפקחו לי העיניים שלא ככה נראים חיים. הייתי מוכה, הייתי מוחרמת, עברתי בצפר כדי לחפר על זה  ועדין הייתי מוחרמת כי הייתי החדשה המגעילה, עברתי התעללות מיניתעעל ידי השכן שתי ןעברתי התעללות פיזית עי ילדים מהבית ספר שלי. עזבתי תבית בגיל 12. ורק אז. הבנתי שהחיים שלי דפוקים. הרווחה רדפה אחרי. למה זה עדין בראש שלי? יותר נורא. איך לא ראיתי שזה דפוק? איך כל הילדות הייתי שמחה עם מה שיש לי? אני אומנם עיוורת פיזית אבל לא חשבתי שנפשית. יכול להיות שאני באמת לא רואה סביבי את כל מה שקורה. איך תמיד הייתי שמחה. כל הילדות שלי. 

אני תמיד מגיעה לכאן עם מחשבות. שאני לא בהכרח יודעת להתמודד איתן. אני רוצה להיות מוצלחת. מושלמת. 

אני רודפת אחרי זה כל כך הרבה זמן. והאמת שלא צריך להיות אכפת לי מזה כל כך. אני צריכה את די. היא תמיד יודעת איך לעזור לי בזה. אני כל כך רודפת אחרי השלמות הזו וממה היא נוצרת לעזאזל. להיות מאושר זה להרגיש טוב עם עצמך. ואני פשוט פרפקציוניסטית מסריחה. אני בת. אני צריכה לקרוא את הספרים הנכונים. לדעת את הריקודים בצורה מושלמת, לתפור, לאכול בריא, להריח טוב, להתלבש טוב, להיות מושלמת. לפעמים אני חושבת שרק היותי מושלמת יעשה אותי מאושרת. ועכשיו אני כבר לא יודעת איפה לקבור את עצמי.

זה הזמן שאנחנו לא תמיד יודעים מה לעשות, שישי בערב מה כבר נעשה? יש את היוצאים ויש את אלה שנשארים בבית לבד, בית ריק בשישי זו פריווילגיה לאנשים שחיים לבד וגם זה צריך להתחשב בשכנים כי שישי ובכל זאת, מרכז העיר כנראה שוממת מאוד,מי יבקר בה כשאין תחבורה ציבורית בשבת

מה אני אגיד? אני מרגישה ריקנות, סבא שלי נפטר, אותו אחד שלקח אותי מבית הספר, זה ששמע רדיו דרך הטלוויזיה, זה שהלך עם סוודר וכובע ובקיץ עם ברמודה, פאוץ וחולצה קצרה. אני עוד לא יודעת איך להגיב על זה, קשה לי לחשוב על הבית של סבתא וסבא ריק. כלומר שרק סבתא נמצאת שם. היא כנראה תעבור לבית שלנו או של דודה. זה מפחיד קצת. כלומר סבתא תמיד רוצה להיות עצמאית ופתאום הי בעצמה כבר לא תהיה עצמאית. ואני יודעת שתמיד כשאני באה היא מכינה לי את החדר ותמיד כשאני מגיעה אז היא מזמינה אותי אליה. עכשיו פתאום זה ילקח ממנה. 

אני מתגעגעת לסבא ומה יקרה עכשיו? מה אנחנו נעשה בלעדיו? ומה יקרה עם הצד השני של המשפחה? ואיך זה יסתדר עכשיו? ולצחוק או לקבל את זה בדרך שונה? אני לא יודעת איך להגיב לזה ומה לעשות ואני מרגישה יותר שבורה מהרגיל...

גיליתי שיש לנו עוד מעט ערב שירה אני רוצה מאוד לשיר אני לא מתביישת לשיר מול הרבה אנשים בעצם הילד שאני אוהבת שר ממש יפה ואולי הוא ירצה לשיר אני חייבת לשתף את הרגשתי לעולם.... אני ממש שמחה שיש לנו את הערב הזה לפחות אני יצליח להתקרב אליו קצת ואני יעשה את הדבר שאני הכי אוהבת... לשיר!

נ.ב

בעצם השני הדבר שאני הכי אוהבת לעשות זה לכתוב...