אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

יום שישי, הייתי בפנימיה, סבתא שלי היתה בבית חולים.עשו לה ניתוח ברגלים אמא שלי היתה איתה, אמא שלי גם סוף סוף מצאה עבודה. אבל היא בסופש היתה אצל סבתא. אמרו לי שאני יבוא איתם לבקר את סבתא. והסכמתי, ביסודי הייתי הולכת אליה כל הזמן אחרי בצפר. הייתי לוקחת את בני דודים שלי והינו שם כל הזמן. אבל זה עבר הלכתי לפנימיה ומסתבר שהילדים הפסיקו לבוא לסבתא. לא אמנתי שככה השפעתי אליהם. אבל נחזור לבית החולים. לקחו אותי ואכלנו ארוחת ערב, כולם יחד אני אחותי אמא וחבר שלה, פעם חשבתי שארוחות משפחתיות טובות יש רק בסרטים אבל עכשיו אחרי כל החרא שאכלתי כשהייתי קטנה עכשיו הוא משתפר, ואני באמת נהנת, ובאמת יש דבר כזה ארוחה משפחתית. כשראיתי את סבתא דיברתי אליה כאילו הדברים לא השתנו, כאילו עכשיו סתם באתי לביקור, וכשהגיע הזמן לעזוב, חיבקתי אותה, ממש חזק, לא רציתי לעזוב, זה היה החיבוק שלה, שהיא כל כך אהבה אותי, כל כך חם. אני רציתי שהחיבוק ימשך, שימשך לנצח. אבל הינו צריכים ללכת. בדרך אכלנו גלידה. גלידה תמיד מעודדת אותי, כמעט תיד פותרת לי את הבעיות שלי אבל הפעם העדפתי חיבוק את החיבוק של סבתא על פני כל הben& GERIS  בכל העולם.

למה אני ממשיכה לחזור לבית? אני מגיעה ואני מבקת מאז ומתמיד, אי מבקשת שלא יחבקו אותי, אני לא אוהבת כשהמשםחה שלי מחבקת אותי. 

מוזר לא? בדר"כ אשים שחוזרים מפנימיה רוצים חיבוק חם מהורים. אני פשוט לא רוצה, לא אוהבת מגע עם המשפחה. חבר של אמא לי נקרא לא חשא. אז חשא ואני מסתדרים בסדר פחות או יותר. אני אוהבת לגור אצלו הוא נחמד והוגן. יש לי צרכים אני גם בנאדם אבל כנראה שהזכויות של אחותי קודמות לכל. אחותי קטנה ממני בשלוש שנים.

*אחותי לא תישאר לבד בבית היא לא יכולה(היא בת 12 . ואותי, השאירו אותי לבד איתה בגיל 6) 

*אחותי תבכה ותקבל כל דבר (לי אסור לבכות)

*אחותי יכולה להתעצבן בכות לילל ואני אצטרך לוותר לה

*אם אחותי מתעצבנת זה לגיטימי (לי אסור להתעצבן)

*אסור לי להתחצף (וכשאני אומרת אל תגעו בי זה נחשב לחוצפה)

*אני חייבת לדבר ולענות על כל שאלה שהורים שואלים גם עם אני לא רוצה

*אסור לי לאכול איפה שאני רוצה כי אני צריכה קודם לשאול את אחותי עם זה בסדר 

יש עוד המון חוקים שאסור לי אבל למי זה אכפת?

תמיד אני צריכה להיות הבוגרת, זאת שמרגיעה את אחותה ועוזרת לה כשהיא צריכה (גם אם אני לא בדיוק רוצה או יכולה באותו רגע אני מחוייבת לעזוב הכל כדי לדאוג לשלומה) זאת שצריכה להרגיע את אמא כשהיא רבה עם אחותה, עם הבת הקטנה, כשהיא מתעצבנת על זה שהיא לא מוצאת עבודה. יודעת שעם קורה משהו הבת הגדולה היא שק אגרוף מושלם, לא מספרת, לא מדברת, שותקת. כי אסור לה לבכות.

אבל עכשיו זה בסדר לבכות, אף אחד לא רואה, לא אמא, לא אחותה, לא חשא, ולא החברים שלי. אשר חושבים שיש דבש בחיי, הרי אני שמחה ומאושרת, חושבת דברים חיובים כמעט כל הזמן. אפחד לא רואה אותי ביום שאני חוזרת הביתה, שאז אני בוכה באופן קבוע. משום מה אני תמיד חושבת אולי הפעם זה שונה, אולי הפעם זה יהיה כמו הימים שנהנתי. אבל לא זה תמיד אותו דבר.