אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו
Boring life that make me crazy |
| 12/2016
הפסגה
אני מטפס על הר גבוה "אני לא מסוגל" אבל אני יכול לעשות עוד שני צעדים? כן. עוד עשרה צעדים? כן. את זה חבר יקר אמר לי בחמישי. האמת שאני נורא מותשת. אני רוצה כבר להגיע לפסגה אבל אני יודעת שזה הר אין סופי אבל הצעידה לפסגה קשה ומפרכת בייחוד כשאני לא יודעת מה יש על הפסגה. אני בעיקר רוצה פשוט לנוח, אני רוצה להגיע לקצה ההר אבל זה קשה, זה מסע מאוד לא קל. המון אחרים מסביבי איבדו את עצמם ואת מקומם וזה לא רק הם, זו גם אני. צריך לחשוב איך כן לקום ולמצוא את עצמך מחדש. ספר טוב אמר לי פעם "כשהחיים מפילים אותכם, תפסו תנומה קלה" אני רוצה את התנומה הזו אני רוצה לתפוס אותה בשתי ידיים ולעולם לא להרפות.
| |
סליחה הדוב הכחול שלי
פשוט הלכת, התרחקנו, ואין לי מה לעשות, אני לא רוצה שתלך, כי כל כך קשה כאן לבד בלעדיך, אני יודעת הייתי כלבה הבנתי שילמתי את המחיר רק בבקשה תחזור... חשוך ומפחיד כאן ואני רוצה שתהיה כאן.. ואני יודעת שהייתי טיפשה אבל אני צריכה את החיבוק ומי שישמע אותי כשיש לי סיוטים בלילה. "אני רק בנאדם" אני לא מושלמת בכלל ועשיתי המון טעויות, אב בבקשה תסלח לי עליהן ובוא לדבר איתי, אני רוצה רק לדבר ולחבק אותך שוב כי כל כך קשה כאן לבד אולי ננסה מחדש? בבקשה? הלוואי שככה זה לא יגמר כי אני כלכך לא רוצה
| |
אני המצית והמחברת
אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות עכשיו... אפילו שהאצבעות מחליקות לי על המקלדת. זה קצת משעשע באיזשהו מקום, התחלתי להיות במועה הבית סכבשהת, אני המזכלית כרגע ואני באה לעשות שינוי כי אני יכולהלעשות את זה. אני רוצה לעשות הכל והצליח, אני רודפת אחרי הדברים שאני רוצה עשות אבל אני גם רוצה להשפיע ולהיות אני ואני אתחרפן עם אני לא יעשה משהו אז זה קשה. מצד אחד אני מתה נוח ולא לעשות כלםו מצד שני אני רוצה לטרוף את העולם. אני צריכה לבוא ולראות מה בא קודם. אני בנאדם לחוץ גם. מה שכן אני בחיים לא אמצא שקט כ עוד אני מוצאת דברים נחוצים לעשות ואז אני מויא את העצבים שלי על כתיבה שחו מהרגעה רגעית לא עוזרים ביוח ואני רוצה לראות מה אני עושה עם זה... אני גם עכשיו פאקינג יכולה לכתוב כל מה שבאלי כי זהו זה פרטי ואף אחד לא חייב לקרוא את זה ובכל זאת זה המקום הפרטי הקטן שלי. אני יכולה לעשות את מה שאני רוצה. יש לי את המקום הבטוח שלי... אני ל איודעת מה אני רוה לעשו עם הדו הכחול שלי.. הוא לא הכי מענין אותי... ואני מקווה שנגמרה לו ההידלקות הזו ואני יותר מקווה שלי תיגמר האובססיה עליו. אולי זה באמת יעבור לי יום אחד. בכל אופן היה לי די כואב השבוע. הגעתי למקום שלי... ואני נהנת שם. הגעתי לשם פעם ראשונה אני כבשה המצית הכחולה הקטנה הראשונה שלי. ככה זה פירומניה, אבל לפחות עברתי למצתים כי לכי תדעי מה קרה באמצע הדרך. אבל אולי כדאי לי שיהי לי נרות פ ושם. בכל אופן השבוע הגעתי לספסל שלי איםה שאכלתי לראשונה בן & גריס אחרי שצ' נפרד ממני ואני שם הייתי יחד עם האש שלי בכיס, עם כבשה וצב ים. ואני הגעתי השבוע אחרי האסיפת הורים לשם. עם הקליפר הכחול כהה שלי מצחיק איך זה מתקשר אחד לשני. זה משעשע בסהכ איך כל מתקשר. אני לא באמת יודעת מה לעשות. אני חושבת גם שאני התחברתי לילד, K לפעמים אני מרגישה שהוא עוד ילד קטן שלא התבגר אבל הוא חזק. הוא יודע לדבר. אני לא יודעת עם הוא עושה את עצמו או שהוא באמת כזה. זה משעשע באיזשהו מקום. כי אני לא יודתע מה לעשות איתו. בכל אופן חזרה לאש. זה מצחי איך הגלגל מתגלגל ככול שאני גדלה ככה אני יותר לבד ואני יותר ויותר מפנימה כמה אני אהיה לבד בעתיד. כלומר כמה אני צריכה לדאוג לעצמי ואני לא יודעת אי אנשים אחרים סובלים את זה. כלומר, זה כל כך כואב. ואולי זה רק חיזוק לעתיד שלי אני מקווה אני אצליח בלגדל את הילדים שלי. אני חושבת שמה שאני הכי רוצה זה שלא משנה כמה החיים יהיו קשים או קלים העיקר שאני אדע להתמודד איתם לאט לאט, שאני אשבר עכשיו ולא אחר כך כשיהיה לי יותר מה לאבד, יותר מאשר את עצמי, כי אני לא רוצה לאבד את האנשים שחשובים לי. אני לא רוצה לדוגמה לאבד את אחותי, אני לא רוצה לאבד הרבה דברים אחרים. אני מוכנה לעזור לאחרים בהרבה דרכים, אבל קודם אני יעזור לעצמי. זה אני המחברת והמצת נגד כל העולם. ואין מה לעשות. ואני צריכה להתגבר ולעשות את מה שטוב לי לפני האחרים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
