אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

היום ה9.12.2017 היום בדיוק לפני5 שנים הבלוג שלי נפתח והיה הבית היחיד המבוסס. זהו אולי מכתב הפטירה של הבלוג והאמת שלא ידעתי שככה מהר זה יסתיים. אני עוזבת את ישרא בלב כבד. הציעו לי לכתוב בבלוג אחר אבל בסופו של דבר חזרתי לישרא. ישרא היה הפלטפורמה הכי נוחה בשבילי וחבל שלא יזכה לראות אור עוד. קשה לעזוב בית, מי כמוני יודעת, עזבתי בלי רצוני. אני באמת כרגע חושבת איפה כדאי לעבור בשביל פטפורמה דומה, חברתית אנונמית עם יכולת לעשות את הדף לגמרי שלך. 

עברתי פה את הריב עם שתי החברות שלי, עם האהבה הראשונה והאובססיביות שלי. עם החבסר הראשון האקס הראשון החבר השני והפרידה ממנו ועם דרו החבר השלישי שאני איתו כרגע. את כל הטיולים, העצבים, הכתיבה בפלאפון עד אמצע הלילה. 

אנינ חושבת שפעם הייתי יותר חזקה נפשית מאשר עכשיו. עכשיו אני אפסית. אני בהחלט יכולה ללמוד מאמילי של העבר דבר או שנים. המקום פה נותן לי כוח להתחזק ולהשפיע תמיד כשאני כותבת פה אז אני מרגישה שזהו אני קמה מהברוך ועושה משהו בשביל עצמי.עכשיו אני לא יושעת מה אני יעשה עם השנת שירות... כי אנחנו במשבר כולנו. כל הגרעין. עליהם עוד לא באמת הסםקתי לכתוב כאן... מי איתי בחדר, מי החברים שלי למי אני התחברתי... אני לא האדם הכי תפוס חברתית פעם בפנימיה וגם עכשיו ואני יודעת שזו אשמתי אבל אני לא יודעת איך לתקן את זה. 

כל כך הרבה שאלות ואי השלמת המצב. מעניין האם זהו באמת מכתב הפטירה