טוב, ראיתי את הנושא החם של ישרא וחשבתי שיש לי סיי גדול בעניין. אולי חלקכם לא יתחברו לזה, אולי חלקיכם יגידו שאני נאיבי, אבל אלה היו הסימנים שאני הבנתי שעברתי שלב בחיים:

1. כשאתה לא חושב יותר על העבר או העתיד, וחי רק את הרגע.

2. כשאתה יודע מי כן חשוב בחיים שלך ומי לא.

3. כשאתה לא חי מפקודה לפקודה, ואף אחד לא אומר לך מה לעשות.

4. כשאתה יכול לשמוח מהרגעים הקטנים שבחיים, כמו סתם לשבת מול הטלוויזיה עם קערת קורנפלקס.

5. כשאתה יכול לבחור איך להיראות, איזה בגדים ללבוש, איזה שיער או זקן לגדל.

6. כשהכול כבר לא נראה לך שחור ולבן. כשאתה יכול להסתכל על כל הדברים שסביבך בספקטרום עצום של צבעים.

7. כשאתה מסתכל במראה, ואתה אוהב את איך שאתה נראה, לא משנה מה.

8. כשאתה מסתכל על עצמך, ואוהב את מי שאתה, למרות כל המגרעות וכל החוויות הרעות.

9. כשאתה מסתכל על העולם שסביבך, אוהב את האוויר שאתה נושם למרות שהוא מזוהם, אוהב את האנשים מסביבך למרות שאתה לא מכיר אותם, אוהב את האתגרים שעומדים לפניך למרות שלפעמים הם יכולים להיות מייאשים, ובגדול, לקבל את העולם כמו שהוא.

10. כשאתה מקיף את עצמך רק באנשים שאתה באמת אוהב, ולא מנסה להתחבב על אנשים יותר מדי. מי שבא ברוך הבא. מי שלא, הפסד שלו.

11. כשאתה נכנס ללחץ, אבל הוא לא משתק, אלא מניע אותך קדימה.

12. כשאתה לא מקובע על הגדרה אחת לעצמך. לוקח קצת מפה, קצת משם, ובונה את האישיות שלך לפי מה שנראה לך מתאים.

בגדול, אני מרגיש שעברתי שלב בחיים. כל השיחרור שלי מהצבא היה מעבר לשלב אחר. למדתי לקבל את הסביבה שלי, את החברים הטובים שלי, את המשפחה שלי, את החוויות שלי ובעיקר את עצמי. בימים האחרונים אני מרגיש שאני חי את ההווה. שמח כשטוב לי. עצוב כשרע לי, אבל קם יפה יפה ביום שלמחרת. אני יודע להסתכל על הצד החיובי, ולאמץ אותו הלאה, וגם על הצד השלילי, ולהתמודד איתו בדרך שאבחר. הכל מאוזן לי יותר. רגוע יותר. הכל שליו יותר כשאתה הולך בדרך האמצע, עוצר לפעמים להביט ימינה ושמאלה, כדי להנות מהנוף, ואז חוזר להליכה האיטית שלך. הלילה תם. הבוקר מפציע.

פרידריך ניטשה אמר פעם "מה שלא הורג אותך, מחשל אותך". אני הרגשתי שהייתי, לפחות מנטאלית, מת לכמה שנים. מעניין אותי מה ניטשה היה אומר על מה שהורג אותך, ומחזיר אותך לחיים. אבל אני כבר יכול לנחש, כי אני כבר חושב שאני פחות או יותר מבין. 

הייתי במצבים קשים. מצבים קשים באמת. וכל הבעיות נראות לי כל כך הרבה יותר קטנות עכשיו.

כל אחד הוא האל של עצמו, ומעצב את המציאות של עצמו.

מה שהורג אותך, ומחזיר אותך בחזרה לחיים, הופך אותך לאל חזק הרבה יותר.

אחד שיודע להפיק מסביבתו את המיטב, לחייך וליצור עוד חיוכים.

אחד שקיים, ויודע לחיות.