את אמרת לי שרצית שנעוף ביחד לירח. תמיד חלמתי על לעוף. להצמיח כנפיים, לגנוב כמה ירקות מאיזה שוק, ולהביא את כל השלל איתי לאיזו מערה נידחת באיזה אי בודד. תעופה היא חופש אמיתי. רצית כל כך שנעוף ביחד לירח ונעזוב את העולם הזה. את כל הקשיים שהחיים הציבו לנו, את כל הרוע והסבל שהיינו עדים לו ועברנו. רצית לחייך וששנינו נהיה ביחד לנצח, על הירח. אבל דבר אחד שכחנו - בחלל אין חמצן, ובטח שלא על הירח. וחוץ מזה, היינו קשורים לאדמה כמו שרפסודה קשורה למזח. כשהיית קשורה למזח, ניסית להיאחז בי, אבל לא ידעת שהאחיזה הזאת גרמה לי לסחוב אותך, ושנינו טבענו.

בסוף החלטתי להוריד ממני את הכובד, ואת נעלמת. חשבתי שטסת לירח לבד, או שטבעת. אבל היית איפשהו באמצע. בין חיים ומוות.

אני מעדיף את האדמה ואת המזח. אני מעדיף לחיות כאן ולא בפנטזיה רוויית סמים ואלכוהול. מצטער.

מה זה להיות גבר? להיות גבר זה לאכול בשר? לזיין בכמויות? לשרת בקרבי? לשתות המון המון בירה, וויסקי, ועראק? לדעת לא להיקשר רגשית, ולא לחשוב על דברים לעומק יותר מדי? לעשות קוצים, לעשן סיגריות? לפתח שרירים? לראות כדורגל או כדורסל ולצרוח על המאמן הכושל או על השופט הבן זונה? 

לא, זה לא אף אחד מאלה. להיות גבר, זה לדעת מי אתה, מה אתה, ומה אתה רוצה, ולזרוק זין על כל מי שאומר לך אחרת. לא לתת לאף אחד לקלקל אותך או להפיל אותך. אם גבר רוצה להרגיש גברי, הוא לא צריך את כל החרא מסביב, מספיק לו לדעת שיש לו ביצים וזהו. שיש לו את האומץ להיות הכי אמיתי שיש, גם אם בעיני אחרים זה נראה כאילו אתה נקבה.

עולם, עם כמה שאני אוהב אותך, אתה על הזין שלי. אתה לא תגיד לי מי ומה להיות. 

הבחירה היא שלי.

אני מאושר. הגעתי למצב שאין לי על מה לדבר עם הפסיכולוג חוץ מכמה שאני מרוצה מהחיים שלי. אבל מצד שני, אני לא רוצה להפסיק, כי אני עדיין בשלב קריטי ואני מרגיש שאני עדיין צריך הנחייה. אני מדבר הרבה על הפסיכומטרי, על הבלוג, על כמה שאני אוהב לעזור לאנשים. על הכאבים בחזה שמתחילים להיעלם. ובעיקר על החשש של להיות בלי תרופות, שהסתבר כמיותר, כי אני מסתדר מעולה. אני חושב שלפחות עד המשפט אני אצטרך אותו. כי המשפט יהיה ההיילייט של החיים שלי והיא תהיה סגירת המעגל הסופית שלי. התמודדות אמיתית. לחזור אחורה, גם מנטאלית וגם וויזואלית. זה לא יהיה קל. אבל זה יהיה טוב, והצדק יעשה. אני שמח.

"אחי, בוא נדבר רציני רגע. אנחנו חברים שלך. אם היית מספר לנו את כל זה, יכול להיות שלא היית מגיע למצב הזה. בשביל זה אנחנו פה." - נ'.

"בנאדם! אני לא מבין למה לא סיפרת לנו את כל החרא הזה!? אם הייתי יודע, הייתי מחכה מתחת לבית של הבני זונות האלה עם ו' והיינו מפוצצים אותם במכות! אני לא מבין!? איך אפשר לא לאהוב אותך?! אתה בנאדם אדיר!" - מ'.

עם כל הצחוקים של המכות והירידות בינינו, מסתבר שלא חסר גם עומק. אני אוהב את חברים שלי, באמת. ואם אתם קוראים את זה, אני רוצה שתדעו שאני מעריך אתכם ממש. באמת. אני בר מזל שזכיתי לחברים כמוכם. כאלה שמלווים אותי בתקופה כזאת לא פשוטה, שאני מתמודד עם המון, ועושים את זה בצורה מעולה. אני אוהב אתכם מאוד. באמת.

שבת בצהריים. זמן של שקט ומנוחה. ניצלתי אותו למה שנשאר לי מהלימודים ולישיבה במרפסת עם כוס קפה והמון מחשבות ששפכתי לפה.

שתהיה לכם שבת שלום