אז לפני יותר מחודש גבריאל בלחסן מת. יש מי שאומר שסיבת המוות היתה כתובה בכל שיריו אבל לעומתם גם יש אנשים שאומרים שהוא מת מדום לב. לי אישית קשה להאמין שהוא התאבד, כי הבנאדם היה פייטר והיתה בו המון אהבה לחיים, למרות המחלה הנוראית שהוא חלה בה. בפוסט הזה אני אדבר על כמה מהשירים שלו שנגעו בי מאוד.

1. נאמנות ותשוקה

"אצבע ועוד אצבע על הבטן החמה 
הוא תופס אותה נושף בעורפה וכולם מוחאים כפיים. 
כולם מוחאים כפיים. כולם מוחאים כפיים."

הפעם הראשונה שגבריאל שר. הסגנון הוא כבד ומדקלם. כבר במילים האלה אפשר לראות כבר הקדמה לכמה גבריאל חשף את עצמו, כשהוא משתמש במין כמטאפורה למשהו אישי מול מחיאות כפיים, שהיא תגובה חברתית חיובית אבל אולי לא ראויה.

2. בתוך הצינורות

"אולי איבדתי כל תחושה, חושב שאני עף,

אבל בעצם על הרצפה, אז שותה את הגשם המלוח,

מסומם מהים, או שיכור מהרוח".

כל השיר הזה הוא תמצית חייו של גבריאל. תקוות, תשוקה, טיפולים פסיכיאטרים, התקפי מאניה ודיכאון, והכל בתוך עולם חלול ואפל שכולו עשוי מצינורות. הגיטרה בשיר הזה מהפנטת ומראה כמה גבריאל הוא לא רק כותב ענק אלא גם נגן מוכשר.

3. העוקד הנעקד והמזבח

"מרחוק זהב קורא לי

מקרוב פלסטיק מקומט

נשגב מושפל, מורם, מוגבל"

כאן הדיכאון של גבריאל מדבר. הצד המיואש והעצוב שלו מדבר לאחר התקף מאניה על רקע גיטרות מתקתקות. המון אכזבות, המון חוסר משמעות,

ופחד גדול מאלוהים. יכול להיות שבשיר הזה הוא מרגיש כעוקד וכנעקד, כצייד ונ יצוד, וכל זה כלפי עצמו. רק מראה כמה המחלה הפכה אותו להיות האויב של עצמו.

4. ברוך הבא

"גם אם אעוף למרחקים
ואתהלך בלבוש מלכות
לא ארע רע כי אתם עמדי ועיניכם מולי."

כאן גבריאל מדבר על הבית. למי שלא ידע, לגבריאל יש קיר בחדר שבו רשם את ציטוטיו של חבריו לאחר שהוא אובחן, על מנת שהוא יתעודד. כל הבית כאן הוא נחמה אחת גדולה. החזרה הביתה מכל הקלטה, הופעה או אישפוז היו בשבילו כמו חזרה ממלחמה. השיר הוא גם שיר תודה לכל מי שקרוב אליו, וכאן הוא משתמש במוטיבים מהתנ"ך ("גם כי אלך בגיא צלמוות לא ארע רע כי אתה עמדי").

5. רק לעוד כמה שעות

"אבינו מלכנו 
איפה ישנן עוד בחורות 
שילטפו לי את הגב 
שינשקו לי רטוב בחזה" 

שיר של יאוש, של קנאה באנשים רוחניים (הם מייצגים עבורו יציבות ודבקות בעיקרון), וכמובן תקווה. גבריאל אולי חולה אבל הוא מאוד רוצה להבריא, שהשמש תזרח, ושהוא יוכל שוב להתקרב לאישה ולקבל חיים נורמליים ובריאים. זה גם היה השיר הראשון שלו ששמעתי, דרך אגב.

6. כדורי הרגעה בדבש

"דתיים שונאים חילונים ששונאים דתיים חילוניים ששונאים חילונים דתיים ערבים שמאלנים גזענים שונאים דתיים נאצים ימנים רוצחים שמאלנים דתיים חילוניים הורגים ספרדים יורים בדתיים אשכנזים"

כמו שגבריאל יודע להיות מדוכא, כאן הוא מראה את הצד הבועט שלו, של נביא תוכחה וזעם. כל השיר הזה הוא ביקורת אחת גדולה על העולם. 15 דקות של דיבור רציף על כעס ועל עולם מסריח. כאן הוא מראה כמה בעיניו החברה נהפכה לרקובה מגעילה וצבועה, מחרחרת מלחמות, ושיש לה אשמה גדולה בחוסר ההתאמה של גבריאל לעולם.

זה הכל. זה מה שהוא היה בשבילי, וזה מה שאני מאמין שהוא ניסה להעביר ולהגיד. הבנאדם גרם לי להבין שהמצב שלי הוא לא נורמלי ובגלל זה הוא כל כך חשוב בשבילי. ז"ל. 

יום בא ויום הולך, ככה החיים עוברים מהר והרגעים הטובים שלנו נגמרים גם עם הרעים מהר מאוד ולפעמים מהר מדי.

הרגע שרתי לחברה שלי את "מספיק בן אדם" של מוניקה סקס דרך הטלפון בזמן שהיא היתה בעבודה. היא אהבה את זה והופתעה לגלות שאני יכול לנגן גם בזמן שהיא מדברת על זה שהיא לחוצה על הסוללה. כמה שאני אוהב אותה. אין בן אדם שמצליח להכיל אותי ולמלא אותי יותר ממנה. פעם היא טסה לחודש לחו"ל והרגשתי כל כך אבוד בלעדיה. נעשיתי חולה לשבוע ואז תקעתי את עצמי חודש בבית בטענה שאני חולה. הייתי באזכרה של סבא שלי והסצנה הזו התקיימה:

דודה: "תדליק נר נשמה ובקש משאלה בלב"

ואני, בזמן שאני מדליק את הנר ומשקיף על בית הקברות מבקש בלב "הלוואי והייתי מת".

היו לי כמה התמוטטויות עצבים בחודש הזה. היו לי סיוטים שאנשים מוזרים החליפו את כל מי שקרוב אלי והם חייכו אלי בחיוך פוגעני ומזלזל. היו לי סיוטים שרציתי להתאבד בתוכם. 

אחרי זה פרקתי את כל זה מול ההורים שלי והחלטתי שאני רוצה לתת ניסיון לרסקיו. הכל היה טוב ויפה עד שיצאתי ליום כיף עם החברה וחטפתי התקף חרדה. הבנתי שאני גם כנראה לא במצב של לחפש עבודה. אז כמוצא אחרון החלטתי לחזור לתרופות הפסיכיאטריות, כי הרגשתי שלא מגיע לי לחיות ככה עם דיכאונות וחרדות, אבל הפעם זה שונה. הפעם אני מרגיש הרבה פחות אופורי מאשר שהרגשתי בפעם הקודמת, אבל אני בהחלט מרגיש יותר נוח, בלי כל הדברים שהפריעו לי בגוף בגלל המתח. הפעם אני באמת יכול לתת מעצמי את הקול האמיתי שלי, ולא סתם לדבר על חיוכים חדי קרן וקשתות בענן, כי החיים הם לא רק כאלה. הרבה פעמים אני קורא שאני צריך "לתת לרגש להגיע במלוא עוצמתו". מה לעזאזל זה אומר? איך אני מכיר בזה? ופאק, אם זה דיכאון שמגיע אלי, הדבר האחרון שאני רוצה להרגיש זה אותו במלוא עוצמתו, כי הוא גורר אותי עמוק אל תוך החושך וכל מה שטוב בי נעלם. אני מכיר את זה. אני בוכה, ובאיזשהו שלב מאבד מגע עם כל מי שאני ומה שאני, ועם כל מי שמסביבי. בדר"כ אני לא זוכר יותר מדי אחרי זה, חוץ ממשפטים קונקרטיים.

אבל חלאס, יש חרא ויש דברים טובים יותר. כבר אמרתי שאין בי רק צד אחד.

אני מאוהב. כל כך מאוהב. ובכל מפגש אני מבין כמה דברים על אהבה. אני לומד על הערכה. על יושר. על כנות. אני כל כך שמח שהיא מקבלת אותי. והיא שמחה על זה גם כן. כל יום שעובר אני פשוט לומד יותר על מה זה להיות מאוהב. אני והיא חולקים את אותו העולם הרגשי. אני מרגיש איתה הזדהות עצומה אבל בכל מקרה אנחנו צריכים וגם מצליחים להיות יציבים אחד בשביל השנייה. חגגנו שמונה חודשים ביחד בחתונה של חבר. כמה שהיא עושה אותי מאושר. כמה שנוח לי לידה. היא מדהימה.

אני הקלטתי אלבום עם להקה אחת. גיטריסט מפורסם ומוכשר מאוד עומד להצטרף ללהקה אחרת שלי. הקמתי עוד הרכב שבו אני אשיר את כל מה שיש לי להגיד, ואני מרגיש מעולה. אני מרגיש שמצאתי את המקום שלי, והוא בין הצלילים. מי יתן וזה יהפוך גם לקריירה. אני גם לאט לאט קולט שאני אוהב להיחשף. קראתי שירים שלי מול חברים ומול אנשים שאני לא מכיר, והם אמרו לי שאני כותב מעולה ואולי אפילו כדאי לי להוציא ספר שירים. נראה. אולי.

אולי אני גם אוציא את הדיכאון מהמגירה, אבל כרגע זה בגדר פנטזיה בלבד.

 בקיצור, זה תקציר של (בערך) כל התקופה שלא כתבתי כאן. אני לא יודע אם לקוות שאני אמשיך לכתוב כאן או לא, אבל אני חייב להבטיח לעצמי שאני אשאר אמיתי בפני כל אחד.

שלכם,

אני

כשכיף לי אני מחייך. כשאני מחייך אתם מחייכים. כשאתם מחייכים כיף לכם. וכשכיף לכם ואתם מחייכים, כולם מסביבכם יתחילו גם להנות מהחיים.

אושר מדבק יותר מכל מחלה שקיימת. איידס, אנתרקס, שפעת החזירים, איבולה. שימו כמה חיידקים כאלה באוויר והסיכוי שאנשים ידבקו בהם הוא לא כזה גבוה. אבל אם תזרקו כמה חיוכים לכולם, סביר להניח שיחייכו אליכם בחזרה.

מסטיק מסטיק, אבל זאת האמת. תגידו קיטש, תגידו מיחזור תגידו הכל. תפסיקו לקרוא פה מצידי, אם זה לא הסוג של הכנות שאתם מחפשים, אבל זה מה שאני מרגיש. אני אומר את זה אפילו עם מינון נמוך יותר של כדורים, שאמור דווקא לשבש לי את המצב רוח.

ובכל מקרה היה לי יום אחלה, ואני לא משקר. אני באמת שמח. אני מכיר אנשים ונהנה מהם. אני נהנה לעזור, כל עוד אני לא עושה שמיניות באוויר...

Happiness is only real when shared

איזה עולם נפלא...