לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני, מי שאני, ואני לא אוהבת את זה....


אני בת 15, אני כותבת יומן... כאן, אני פשוט אפרסם אותו... זה על הפרעות אכילה, הערכה עצמית נמוכה ודברים כאלה.....


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2013    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2013

הן כן, אני לא.


אני רקדנית. 
ממש.
רקדנית שמנה.
היום היה לנו שיעור קלאסי, בלט.
הבנות בקבוצה שלי, מקלות.
רזות רזות.
הן יכולות להתלבש אחת ליד השנייה. אני לא.
אני שמנה.
כולן מתלבשות ביחד, בחדר אחד. נמצאות עם חזיות ותחתונים, לא אכפת להן, הן יכולות להתגאות בגוף שלהן... אני לא. אני נכנסתי לשירותים ושם התלבשתי, לבד, בוהה בגוף המגעיל שלי, ובגוף המדהים שלהן...
נכתב על ידי JuSt_Me_ , 16/1/2013 22:36  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זה לא סוד, כולם יודעים...


כולם. כולם יודעים שאני שמנה. 
הם אוהבים גם להתבדח על זה.
כאילו זה מצחיק אותי.
כאילו זה תורם משהו למישהו.
״את לא שמנה, את רק נראית דומה לסופגנייה״ - בן דוד שלי.
״את בטח שוקלת קרוב אליי, אני חושב שאני שוקל קצת פחות ממך״ - אבא שלי.
״וואי כמה את אוכלת זה מלא״ ״איזה מכנסיים ענקיים״ - מישהו שפעם היה ידיד שלי.
״כשהייתי צעיר, בגילך, הייתה לי בטן שטוחה״ - סבא שלי.
״השמנת?״ - סבתא שלי, עוד הרבה אנשים.
״את הכי שמנה במשפחה!״ ״יש לך תחת גדול״ - אחי הקטן.
יש עוד הרבה... אני פשוט לא רוצה להמשיך לחשוב על זה....
נכתב על ידי JuSt_Me_ , 12/1/2013 00:35  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ריקנות טהורה


כשהבטן שלי מתכווצת
כשהבטן שלי מקרקרת
כשהבטן שלי צועקת לי ״תביאי לי אוכל״
אני נהיית שמחה
אני מרגישה גאווה
אני מתמלאת כוח רצון ותקווה
למה?
למה זה קורה?
אני פשוט לא מבינה....
רוב האנשים ישר ירוצו לאכול,
הם יעשו את זה מרצון אישי שלהם...
אני לא.
אם אני ארוץ לאכול, זה יהיה בשביל אמא ואבא.
אני אוהבת את התחושה הזו, של ההתכווצות בבטן.... פעם שנאתי את זה, כל כך שנאתי את זה!
עכשיו? אני כבר מורגלת...
כשהיא מגיעה, אני מרגישה ריקנות, ריקנות נעימה... אני מרגישה טהורה....
כבר התרגלתי לתחושה ולמדתי לאהוב אותה...
אני רוצה שוב לשנוא אותה!! אני רוצה להיות נורמלית!
לא רוצה להיות הילדה הדיכאונית...
הילדה המשוגעת, שמרעיבה את עצמה ולא יורדת במשקל...
הילדה שאנורקסית בנפש, אבל לא בגוף....
הילדה שעומדת מול המראה כל יום, ומה עושה?
שונאת. פשוט עסוקה בלשנוא ולתעב את ההשתקפות המזעזעת שהיא רואה...
לתעב את השומנים הארורים האלו....
נכתב על ידי JuSt_Me_ , 11/1/2013 18:00  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  JuSt_Me_

מין: נקבה




213
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJuSt_Me_ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על JuSt_Me_ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)