שנים שנאתי את המרכז
ליהגתי, לעגתי לכל מי שהיה מוכן להקשיב
לימים התחלתי לחבב
את אשר שנאתי
העֵרום והים, החום והגברים החצופים
רחוקה שנות אור וכמה קילומטרים
צופה מהצד או רוקדת ליד,
לא נוגעת רק כמעט.
לא מתערבת עדיין בתוכי חוששת
להתערבב, להתערבל בעיר העגל המוזהבת
כמו חוששת שאתמסר, שאתמסחר
שכתיבתי ודעתי ישתבשו מהחום.
אני אוהבת, לא אוהבת, קוטפת פרחים
ותולשת עלים
אוהבת, אוהבת ממירה את דעת העלים.
משנה את שמם
אני מחליטה עכשיו מה מינם,
אוהב או לא אוהב ומשנה לפי אהבתי
אוהבת אוהבת.
את סט הכלים עם גברת תה מזמן כבר פירקתי,
אך.שוב בעיתות משבר, אין כוס לשתות בה תה, מתקשרת , מנסה שוב, גם הקנקן מתגעגע לכוס התה שלו, את רוצה להפגש?
הגעגוע שורף את הלשון, בואי ניפגש, זה יהיה איחוד מרגש, שוב לא נחזיק מים, נצחק עד השמים, הכאב יעבור ביחד נוכל להתרפק על הזיכרון של זו אשר אינה.
כוס המים מלאה שוב.
הר חזר בתשובה ועבר לאורח חיים מנימליסטי אני מעריצה ובוכיה.
איך נפלו גיבורים, האם החליקו באמבטיה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
