רשתות חברתיות לא טובות לי
כמישהי שכל החיים שלה מחפשת אישורים
מההורים, מהסביבה
כל דבר שאני מפרסמת ברשת חברתית כזאת או אחרת
לוקח לי את כל תשומת הלב
ואני שוקעת בו
עד שאקבל אישור מסויים
או מספיק אישורים
וזה לא טוב לי
הייתי ילדה קצת פתאטית ביסודי
תמיד אמרתי לעצמי עד היום שיש לי מזל שלא צחקו עליי
ושלא עשו לי דברים רעים
אפילו שבטח הייתה להם סיבה
או שהם היו מוצאים סיבה
כי ילדים קטנים הם רשעים
אמנם הם קטנים והם לא מבינים את גודל הפשע שהם עושים
אבל זה כל הקטע
הם לא מבינים את זה
הם לא מבינים שכשהם צוחקים על ילדה קטנה שהיא שמנה או על ילד קטן שהוא מכוער
זה מצלק
ואני,
צחקו עליי כשהייתי קטנה
אבל
אני מטבעי
מאמינה בטוב באנשים
די פטית
וצחקתי איתם וצחקתי על עצמי והייתי שלמה עם עצמי
אני מאמינה שבזכות זה לא יצאתי מצולקת מדי
הייתי נותנת לאנשים לרמוס אותי
החברה הכי טובה שלי ביסודי ואני היינו רבו כל יום וכל פעם אני הייתי זו שחוזרת אליה ומתחילה לדבר איתה
כי לא היו לי עוד חברים
לא היה לי למי ללכת
וכשהחלטתי להיות חזקה ולחכות לה
היא לא באה
לא היה לה אכפת
אני הייתי יושבת על הספסל לבד
והיא הייתה רוכשת חברים
ככה היא הייתה
חברתית יותר
מקובלת יותר
קיבלו אותה
מזל שאני כבר בקושי בקשר איתה
כי היא עשתה לי רע
הייתי צריכה תמיד אישור כשהייתי איתה
שאני מספיק טובה בשביל להיות בסביבתה
ומספיק טובה בשביל להסתובב עם האנשים שקיבלו אותה
ופחות אותי
והיא כמו רשת חברתית
דורשת תשומת לב
ואני דורשת אישור
ושום דבר מזה לא טוב לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
