היי !
מה שלומכם? הכל בסדר? גם איתי , תודה ששאלתם! אני יודעת שלא באמת שאלתם..שיהיה (:
אז... בואו נכיר קצת.
אני מארי (שם בדוי), זה הבלוג הראשון שלי בישרא. לפני זה הייתי סתם בפוטושופ, לומדת ממדריכים ועושה עיצובים, רובם מזוויעים. אחרי יותר משנה שלא נגעתי בבלוגים ובפוטושופ (שבהחלט רואים שנעדרתי הרבה, בעיקר כשמסתכלים על העיצוב הנוראי שלמעלה. תסבלו אותו בינתיים?)
אז זה הבלוג האישי שלי (כמו שבוודאי שמתם לב P: ). פתחתי אותו בעיקר בשביל לפרוק, לשתף ואולי אולי אולי למצוא מישהו כמוני, שיבין אותי.
אני מרגישה ריקה. בכל שנייה מהחיים שלי, אני ריקה ואם לא (וזה ממש נדיר שאני לא) אז אני בדיכאון.
אנשים מסויימים אומרים שאני כפויית טובה, אנשים שעשיתי את הטעות הגדולה ביותר בחיי כשסיפרתי להם בתקווה שהם יבינו. והם לא. הם אמרו שאני כופרת באלוהים, שאני חכמה ויפה ויש לי חברים, משפחה ואני בריאה, יש לי הכל ועדיין זה לא מספיק לי.
חשבתי שהם יעזרו לי לצאת מהסיוט הזה, חשבתי שהם יעזרו לי להפסיק לחתוך את עצמי, להפסיק לבכות, להפסיק את הניסיונות (הכושלים במיוחד) להשיג כמות מספקת של כדורים כדי להתאבד. כל מה שרציתי היה תמיכה מאנשים שאם אני לא טועה נקראים משפחה.
התמיכה הגיעה ממקום אחר. לא ממשפחתי (שדחו אותי ותקעו בי מבטים של גועל ואכזבה), אלא מחברה. היא הייתה נורמאלית. היא לא חתכה את עצמה, לא שנאה את החיים. אבל לא סיפרתי לה כלום מזה. פשוט נהניתי להיות איתה, לצחוק, להשתגע, להרגיש שיש טעם כלשהו בחיי. אבל אחרי שהבילוי המשותף שלנו נגמר, אני מרגישה את הריקנות שוב.
אני לא יודעת למה הריקנות תמיד רודפת אותי. אבל אני מרגישה שאין לחיי משמעות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MerryRives