באופן כללי אי אפשר להגיד שזה היה חופש מדהים, בכלל לא. אנשים תמיד מתלהבים מהחופש הגדול האחרון שלהם ולצערי לא יצא לי לחוות אותו כמו שהם מתארים.
התחלתי לעבוד בגרג , וכל פעם מחדש שם אני מגלה כמה אנשים מגעילים יש בעולם הזה, כלכך הרבה הערות סקסיסטיות קיבלתי בתקופה הקצרה שבה הייתי שם.
התחלתי קורס פסיכומטרי שקורע אותי. חשבתי שזה קטן עלי אבל הבנתי שבאמת הייתי זקוקה לחופש הזה והלימודי פסיכומטרי לא היו הכי דחופים לעכשיו.
אבל מה שהכי קורע אותי אלה הן הציפיות שיש לאנשים ממני. אני תמיד מנסה לעשות את ההכי טוב שאני יכולה ולהשקיע את כל כולי בהכל , ולרוב ההשקעה משתלמת לי ואני מצליחה . אבל זה יצר לי מין תדמית כזאת של ״אנה שאף פעם לא מפשלת ״ ועכשיו אסור לי לטעות ואסור לי ליפול . כי אם אני מפשלת אני מאכזבת את כולם , והדבר האחרון שאני אעשה זה לאכזב מישהו. כל הציפיות האלה מכבידות עלי , בעיקר כי הן שגויות . בעיקר כי אני רק בן אדם וגם אני מפשלת כמו כולם וגם לי מותר לפעמים ליפול.
כל החופש הזה ציפיתי שאח שלי יבוא מארה״ב לביקור ובסופו של דבר הביקור התבטל. זה היה הדבר שהאיר לי את החופש וגם זה התרסק.
אז החופש ברובו לא היה מדהים. היה קשה ומעייף והיו כמה דברים שאני מצטערת שעשיתי. אבל היו גם רגעים טובים .הרגעים הקטנים האלה , שבהם ישבתי עם חברים עד אמצע הלילה . פשוט ישבנו , לא עשינו משהו מיוחד . אלה הם הרגעים הקטנים שאני הכי מעריכה בעולם.
ועכשיו כשחזרת חזר גם החיוך.
אני כלכך גאה בך. באמת.
אתה נותן לי כלכך הרבה מוטיבציה. אתה ההוכחה שעם עבודה קשה מגיעים רחוק.
אני בטוחה שתעשה את התפקיד בצורה הכי טובה שרק אפשר.
כינוי:
All you will never know
בבלוג זה
בכל הבלוגים
