אני כל כך שונאת שהמשפחה שלי פשוט עושים עניין כל כך גדול מכל דבר, אני באמת לא מבינה את הקטע הזה.
אני שונאת את זה שאני קמה בבוקר ואני יודעת שמחכות לי תלונות בבוקר.
הם כל הזמן שואלים שאלות והם לא אוהבים שום דבר שאני עושה!!
לפעמים יש להם קטעים מוזרים עם הציונים שלי, קיבלתי ציון לא טוב הם אמרו לי לא נורא, קיבלתי ציון טוב הם אמרו כל הכבוד, קיבלתי 80 הם שאלו למה כל כך נמוך?.. קיבלתי ציון טוב הם רק עשו כן עם הראש!..
אני באמת לא מבינה את הקטע!! מה יש להם??
נמאס לי שאני באה לבית ספר, כולי עצבנית, עצובה וחסרת מצב רוח!! ואני מרגישה שאף אחד פשוט לא
רוצה לדבר איתי.
וכשאני מגיעה ככה לבית ספר אני אפילו לא רוצה לאכול, גם ככה אני מרזה יותר מידי!!
אני לפעמים מסבירה להם שבסדר, תגידו מה עשיתי לא נכון, אבל למה בצעקות לעזעאל??
מה אם תצעקו את זה אז אני יותר אבין? אני מבינה גם כשמסבירים לי בשקט.
אני פשוט מתחרפנת, ואני רוצה מנוחה קטנה, אני רוצה שאני אקום בבוקר בלי שיהיו להם תלונות עליי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Pink Baby