לאחרונה הבילויים שלי נראים בדיוק אותו הדבר
לובשת שמלה שחורה, מתאפרת קצת סומק ממש טיפה מייק אפ ועיפרון שחור לעיניים
עקבים בשקית כי למי יש כוח להיסחב עם עקבים עד לתל אביב
יושבת על הבר צוחקת מורידה שוטים,מאבדת את השליטה בעצמי אחרי ארבע צייסרים
כי על מי אני עובדת אני לא יודעת לשתות והקיבולת אלכוהול שלי ממש נמוכה.
מסתכלת סביבי ומחפשת אחר גבר מעניין שאפשר להתחיל איתו שיחה עם אופציה לקשר
אבל פוסלת את כולם על המקום כי תשעים ותשעה אחוז אשכנוזים לבנבנים ומה לעשות אני נמשכת רק למזרחים
ואם מתעלמים מצבע העור והלוק האשכנזי שהוא אחלה..אבל לא הטעם שלי,אז מתחילות לצוץ סיבות למה אין לי עניין בו:
הוא יושב לבד בבר וזה קצת עצוב, הוא זורק משפטי פתיחה שמורידים לי ממנו
או שהוא מושך אותי לרקוד
ואני לא מהרוקדות!
אחח בנות אנחנו פשוט בררניות מדי..
עד שמגיע אחד עם לוק מזרחי כבד שהוא בול הטעם שלי הוא מן הסתם ערס.. כמה מפתיע.
אז אני מסרבת לרקוד והוא מתחיל לזרוק הערות על זה שאני קשה וסנובית כשבעצם אני פשוט לא יודעת או אוהבת לרקוד!
ממשיך ומציק עם שאלות עלי אבל עם עקיצות ממש לא נחמדות ומחמאות ממש לא מחמיאות ובסוף כשאני אומרת לו
שהוא פשוט לא נחמד הוא יוצא מטומטם ואומר "מה נעלבת ממני? אוי היא נעלבה,נעלבת? את כזאת רגישה" 
בנים..
ואז אני מסתכלת סביבי הגבר הכי נורמלי שהיה לי מתחת לאף כל הזמן הזה הוא המלצר המזרחי
אז אני פועלת ומקבלת ברקסים כי הוא "בא לעבוד" והוא "לא מחפש קשר רציני" וחוץ מזה יש לו כמה מעריצות
שמתחרות על ליבו או לפחות על שפתיו ומעולם לא אהבתי תחרויות מהסיבה הפשוטה שאני לא מאמינה שיש לי סיכוי לנצח
מדהים איך אני תמיד נופלת על קשים להשגה..
ודווקא ההוא מהעבודה שנראה כמו (תסלחו לי) "קופיקו" מעוניין בי ושולח לי
סמסים של "אני אחזיר אותך, אני לא רוצה שתחזרי לבד"
אבל אני לא נמשכת אלייך או לאופי שלך!!!!!!!
ולסיכום
לא קל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The woman with the red coat