ערב השנה החדשה ובתל אביב יש תכונה ברחובות. אני אישית לא מבין זאת, אבל כנראה שאנשים מחפשים סיבה לחגוג, ואם כל העולם חוגג אז למה לא בעצם. אני מחוץ לחגיגות, שכן אני קם מוקדם בבוקר, וחוץ מזה, סבתי האהובה ביקשה שאשן אצלה באותו היום, ככה שהנשיקה היחידה שתהיה מבחינתי תהיה מוקדמת יותר מחצות. סבתא דואגת נורא שאין לי מה לאכול, היא לא מבינה בדיוק מה זה העניין הטבעוני הזה, וכל הזמן מתנצלת שאין לה מה להציע לי בגלל שהיא לא יודעת מה אני אוכל. אמרתי לה שהכול בסדר, ושאם הייתי רוצה משהו אז הייתי אומר. הדבר היחיד שאני רוצה, אמרתי לה, הוא לגלות לה שאני מעשן, ושאני ארגיש יותר נוח אם אני אוכל לעשן במרפסת. המבט שלה כשסיפרתי לה, הזכיר לי את הנסיעה המשותפת שלנו לאירלנד כשהייתי בן 15.

זה היה טיול מאורגן סובב אירלנד, וערב אחד, סבתא הייתה שיכורה, ולא בגלל המוצא האנגלו-סכסי שלה או איזה חיבה מיוחדת לטיפה המרה.

ישבנו באיזה תיאטרון אירי מסורתי שבו הוצגה איזו הצגה שעירבה ריקודים של כל מיני גברים עם חצאיות, אבל ההצגה האמיתית הייתה אצלנו בשולחן. המלצרית הביאה לי את הגינס שהזמנתי, וסבתא חשבה שפיינט זה הרבה יותר מדי בשבילי. אני לקחתי כמה שלוקים, משהו כמו שלושה. את כל השאר סבתא שתתה. לסבתא, כמו לילד בן 15, פיינט אחד זה די והותר. היא ישנה טוב מאוד בלילה הזה.

אז הפעם סבתא לא לקחה לי שאכטות מהסיגריה, והיה ברור שהיא לא מתה על זה, אבל היא מאוד רצתה שיהיה לי נוח. גינס אגב, אני כבר לא שותה. מדובר בבירה לא טבעונית. כן, יש דבר כזה. יש משקאות אלכוהוליים ששמים בהם ג'לטין שמופק מדגים. במקרה של גינס, זה נועד להבנתי בשביל להפוך אותה לצלולה יותר. חבל מאוד, כי מאוד אהבתי גינס, אבל המוסר...

בכל מקרה, לקחתי את עצמי למטה, מרחק דקה הליכה לסביח של אפי ברחוב טשרניחובסקי. אפי היה הבעלים של סביח פרישמן, אולי הסביח המפורסם ביותר בתל אביב במשך כמה שנים טובות. לפני כמה שנים, הוא עזב/מכר את המקום. הסיבה? יש שמועות ורינונים שונים על כך, אבל זה לא באמת חשוב. המקום המשיך לעבוד כרגיל, כשבשעות העומס, כרגיל, יש תור ארוך שמשתרך ממנו. כעבור זמן מה פתח אפי את הסביח בטשרניחובסקי, וחזר לעשות את מה שלא ברור עד כמה הוא עדיין אוהב ונהנה ממנו, אך ללא ספק הוא הכי טוב בו.

אבל מה לסביח ולטבעונות? הרי יש בזה ביצה. ולא רק שיש בזה, מדובר במרכיב הכרחי, אחד משניים, שלפי ההגדרה הרווחת, בלעדיהם אין סביח. ובכן, יש בכך מן האמת אך יש להבדיל בין שני המרכיבים המרכזיים בסביח: החציל והביצה. פיתה ללא חציל, אך עם ביצה ועוד מרכיבים הוא ללא ספק אינו סביח, אבל פיתה עם חציל, היא דבר שהרבה יותר קרוב למנה המקורית. חוץ מזה, אצל אפי יש שלט ובו כתוב שאין מכירת סביח ללא חציל. ואם אפי מסכים למכור מוצר כזה, כנראה שמדובר בסביח. פרט לכך, בסביח של אפי, כמו גם בפרישמן, איפה שגם כן מוגשת המנה שהגה אפי, שמים תפוח אדמה במנה. תפוח האדמה הוא עוד גורם מסיבי יחסית, בטעמו, מרקמו, והגודל שהוא תופס במנה, כך שאין פה שום פספוס לאכול מנה שכזאת ללא ביצה.

אפי ותלמידיו בטשרניחובסקי משקיעים זמן לא סטנדרטי בהכנת המנה, והם עושים זאת בנאמנות ומסירות, ללא קשר לתחושת הרעב והציפיה של אלו שמצפים לנגוס כבר בפיתה. יש מקרים שבהם אני מסיים את המנה עוד לפני שהבא אחרי בתור מצליח לתת ביס לזו שלו. במנה שלי יש: חציל, תפוח אדמה, חריף, עמבה, חומוס, טחינה, סלט רגיל, סלט חריף, כרוב אדום, בצל רגיל, בצל ירוק, עוד כל מיני עלים מסוגים שונים, פלפל ומלח, ובעצם, כל דבר שאפשר לשים בפיתה. חוץ מביצה.

אפי שם קצת מזה, קצת מההוא, עוד קצת מזה ועוד קצת מההוא, ואתה עומד שם מהופנט, מחכה לרגע שבו יושיט לך את המנה. עד שהרגע הזה מגיע, אתה נהנה מצלוחית קטנה של מלפפונים חמוצים, שנכבשים בצורה קצת שונה ממקומות אחרים כנראה, כי טעמם מעניין ואחר מברוב המקומות.

בבוקר כשקמתי והלכתי לכיוון תחנת האוטובוס ברחוב אלנבי, עוד נשמעה מוזיקה של מסיבות מברים אפלוליים, וילדים שיכורים ומסריחים התנדנדו ברחובות.

ברוכה הבאה שנת המס החדשה.

איפה? טשרניחובסקי 2, תל אביב.

כמה? 18 ש"ח המנה.

מתי? עושה הרושם שמהבוקר המאוחר עד ל-22:00 פלוס מינוס. (עריכה - ימי חול)