כשהייתי ילד אהבתי את החורף. העדפתי אותו בהרבה על הקיץ. אהבתי שקר, שיורד גשם, ריח של עלים רטובים בחוץ. אבל לא עוד. החורף השנה שבר אותי. נשברתי. איזה מן דבר זה? ארבעה ימים רצופים של קור ומשקעים. ביום הראשון, לחזור הביתה רטוב היה בקטנה, זה קורה הרי פעם בחורף לפחות, וזה באמת לא נורא. ביום השני לחזור הביתה רטוב לגמרי היה הבנה של המצב. בסדר, מדובר בסופה של "פעם ב". ביום השלישי זה קצת נמאס, והיום עם הקור הזה, זה כבר בלתי נסבל. ומה החזאי אומר? ש"השיא עוד לפנינו". שלג זה נחמד, נחלים זורמים זה יופי, אבל בחייאת, כמה אפשר? ואני עוד סתם אחד שמתבאס כי שגרת היום שלו מתקררת.

מה עם האנשים שנשטף להם הבית? מה עם האנשים שגם לפי הסופה לא היה להם בית? מה עם חתולי הרחוב? אבל בטלוויזיה מתים על זה, יש מה לספר, יש מה לדבר, יש כתבים שעומדים עם כפפות וכובע גרב ברמת איבי ובשכונת זיבי. חוץ ממלחמה, אין שום דבר שאוהבים פה בארץ יותר ממזג אוויר חריג. 

אז אני קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר הביתה, ובעיקר שותה. מרק ירקות, בירה, תה, וודקה. ואז נהייתי רעב, אבל בחוץ קר, ובבית נשארו לי רק שקדים וקשיו. אז הלכתי למקום הכי קרוב לבית. יאמיסאן. 

מדובר במסעדה אסייתית, פשוטה יחסית, במחירים נוחים, טעימה וידידותית לטבעונים. יש נודלס צמחוני שאפשר לטבען בקלות, רק צריך לבקש אטריות אורז במקום ביצים, ובפאד תאי, אטריות האורז כבר בפנים - פשוט לבקש בלי נטיפי ביצים.

בדרך כלל כשאני נכנס למקום, מדובר בשעות הערב, והוא די ריק. אדם אחד, כנראה הבעלים, עומד ליד הקופה, ולמרות שאני מתיישב על הבר, מלצרית ניגשת אליי ומגישה לי תפריט. מאחורי הבר עומדים שני מלוכסנים, אחד לנודלס ואחד לסושי. אני בוחר בנודלס האינדונזי. הבחור שמקפיץ את הנודלס עושה את הכול במהירות ומיומנות, ומהרגע שבו בחרתי במנה, לא עוברות שתי דקות והיא כבר מולי. מדובר באחלה מנה של אטריות אורז עם ירקות, טופו, ורוטב חמאת בוטנים וחלב קוקוס. אם מישהו טבעוני מתגעגע מדי פעם למרקם גבינתי שמזכיר פסטה עם שמנת, אז גם את זה הוא הרוויח פה.

התמונה למטה אגב, משקרת. נזכרתי לצלם אחרי שאכלתי כבר איזה שליש מנה. רעב וכאלה.

איפה? קינג ג'ורג' 30, תל אביב (עדכון 25.12.13: נסגר וככל הנראה עבר לפלורנטין 25).

כמה? 35 ש"ח.

מתי? לפי אתר האינטרנט שלהם, 7 ימים בשבוע, 2:00-12:00.

לאתר הבית של יאמיסאן