על הדרבי שהיה בכדורסל נשפכו כבר המון מילים מכל הכיוונים. יש כאלו שרוצים לדבר על היכולת המקצועית, החולשה של מכבי, ההגנה החזקה של הפועל; יש כאלו שעוסקים ללא הרף בשירים שונים ומשונים ששרים חלק מהקהלים שאוהדים את הקבוצות הללו, ובמה ראוי ומה ממש לא ראוי להישמע מפיו של אדם או של יהודי, או של אדם יהודי; יש את אלו שלוקחים את התוצאה וכבר מסתכלים קדימה, חושבים איזו השפעה יכולה להיות לו על עתיד הכדורסל הישראלי והיריבות בין המועדונים הללו. ויש עוד הרבה דברים טובים, רעים ומעניינים שאפשר להגיד על הדרבי התל אביבי, אבל אלו כבר נאמרו.

אני רוצה להתעסק במה שלרוב האנשים נראה מוזר במקרה הטוב, ולא מובן לגמרי במקרה הרע. הרבה אנשים לא מבינים איך אנשים רציונליים יכולים להתעמק באופן כל כך אובססיבי בדבר הזה. אותו דבר שמובן מאליו לאנשים שאוהדים קבוצת כדורגל, כדורסל או כל דבר אחר שבועט או זורק. התחביב שהפך לדת.  

מדובר במחלה שקרויה אהדת מועדון ספורט. יש את אלה שאומרים שמילא, אם אתה משתתף פעיל במשחק הזה, אבל שלתוצאה של איזה משחק תהיה השפעה כל כך דרמטית על חייך? ובכן, מדובר בהחלטה מושכלת, במודע או לא במודע, שלוקח אדם, מרצונו או שלא מרצונו. וזה קורה בדרך כלל בילדות. כשאנשים מגיעים לבגרותם, הם מבינים שמדובר בתחביב שהם בכוונת תחילה הפכו לסוג של דת. מי שבדרך כלל עובר את הצבא ועדיין חולה, כבר יישאר עם הטירוף ברמה כזו או אחרת לאורך שאר חייו. אני באופן אישי, יודע שאם הפועל מנצחת או מכבי מפסידה אז העולם הוא לא מקום טוב יותר לחיות בו, וברור לי שבמצב הפוך אף מלאך לא נופל מגן עדן ומת.  

כאוהד של קבוצה, אתה מאוכזב ומתאכזב ברוב השנים. בדרך כלל אתה מתוסכל, כי יש סיכוי קלוש שהקבוצה שאתה אוהד תעמוד בכל הציפיות והמטרות הריאליות שהיא ואתה מציבים לה בעונה נתונה. אתה מוכן לבואו של הסבל, שבמקרים רבים יכול להיות מלווה בשעמום או באדישות. אבל אתה יודע שיהיו ימים מסוימים בחייך, שאתה תדע שכל הסבל הזה שווה את כל זה.

אוהבים להגיד שמה שיפה בכדורגל הוא שלא תמיד הקבוצה הטובה יותר מנצחת. למרות הכסף. בכדורסל זה קצת שונה. סטטיסטית, הכסף מהווה מדד מהימן יותר לחיזוי תוצאה. ביום ראשון האחרון יצאתי לראשון לציון בלי ציפיות בכלל. למרות זאת, חבריי יעידו כי בדרך שמרתי על מורל גבוה בגלל מצב רוח טוב. קיוויתי שלפחות ניתן איזה פייט למכבי. בסך הכול, מכבי היא קבוצה עשירה פי עשרים מהפועל, וגם אם קורה לה והיא מועדת בזירה הישראלית, הרי שבדרך כלל היא לא תרשה לדבר כזה לקרות מול היריבה העירונית השנואה. במהלך המשחק, אני ועוד אולם מלא חווינו כנראה תחושות דומות. זה התחיל באמונה (רבע ראשון), נמשך בהשלמה עם זה שיהיה לזה סוף צפוי (מחצית), עבר למצב של תסכול על ההזדמנות שנופלת בחלקנו וכנראה לא ננצל (רבע שלישי), ונגמר בתחושת אושר שמיימית שאי אפשר לתאר (בשניות האחרונות). מדובר בהתרגשות ושמחה מערב ענק שאי אפשר להסביר אותו למי שלא אוהד קבוצת ספורט. אז כנראה שזו התשובה. אם אתם לא בתוך זה, לא תבינו לעולם.

אני מקנא ומרחם עליכם בו זמנית.

לפני כמה זמן שמתי לב שפתחו איזה בסטה של פסטה בכניסה לשוק הכרמל. אבל פסטה זה כל כך פשוט להכין בבית, במיוחד פסטה טבעונית. הרי זה בדרך כלל פשוט חייב להיות בלי ביצים, עם רוטב עגבניות או אלי אוליו, ועם כמה ירקות שמתאימים. אני לא בשלן גדול, אבל פסטה מצוינת אני יודע להכין בקלות ובמיומנות יחסית. אבל כשעברתי לפני כמה זמן ליד המקום המדובר, אמרתי לעצמי ששווה לבדוק מה העניין.

מסתבר שפסטה בסטה בכניסה לשוק הכרמל היא האחות של מסעדונת פסטות ירושלמית משוק מחנה יהודה. המקום מגיש מגוון סוגים של פסטות עם רטבים ותוספות במחירים שעושים רושם אטרקטיביים. בערב נראה כי מדובר במקום המושלם לדייט או התחלה של דייט עם בחורה. איזה מנה של פסטה עם כוס בירה או יין, רומנטיקה באווירה טובה ובמחיר סביר.

הסתכלתי על התפריט וביררתי אם הפסטה אינה מכילה ביצים. מסתבר שהיא מכילה, אך במקום משתדלים לשמור בצד פסטה ללא ביצים שהם מכינים במיוחד עבור טבעונים או כאלו שאלרגים למה שמטילות התרנגולות בתהליך הרבייה שלהן. התלבטתי בין עגבניות לאלי אוליו, כשהקופאית החביבה הסבה את תשומת ליבי לפסטה ברוטב חלב קוקוס וקארי. המנה מכילה גם בוטנים וכוסברה. אני יודע שלגבי כוסברה העולם מתחלק לאלו שאוהבים וכאלו שלא יכולים לסבול אותה. אני אישית לא מבין את זה, אבל על טעם, ריח וכולי. אגב, אני כותב "פסטה" ולא את הסוג שלה, כי פרט לשעות הפתיחה, גם את זה לא הצלחתי למצוא בגוגל. איזה כישלון.

קיבלתי את המנה, הבנתי שהיא לא גדולה מספיק על מנת למלא אותי, גמרתי אותה בתוך חמש דקות, וידעתי שיהיה איזה קינוח בדמות תפוח בבית. סך הכול היה טעים, אבל כשאתם יוצאים לדייט הזה, תדאגו לא להגיע מורעבים. 

כשקמתי ראיתי את הזוגות המאוהבים עם היין, משחקים עם המתקן של גבינת הפרמזן. אני חשבתי על בר טימור.

איפה? אלנבי 60, בכניסה לשוק הכרמל, תל אביב.

כמה? 23 ש"ח למנה שבתמונה.

מתי? לא הצלחתי למצוא בגוגל. הערכה שלי - צהריים מוקדמים עד ערב מאוחר. אני אכלתי ביום חול. עדכון: ראיתי בצהרי שישי את המקום פתוח.