אלו ימים שמחים, ומה שמפתיע הוא שאין לכך כל סיבה נראית לעין. אולי זה דווקא מה שעושה את הימים האלה שמחים יותר, כי אין משהו ספציפי. הכול די רגיל, שגרה. התרגלנו למה שקורה בחיינו האישיים, התרגלנו למה שקורה בספורט הישראלי, התרגלנו למה שקורה במדינה. אולי השמחה נובעת ממה שקורה לביביהו? שמחה לאידו של ראש ממשלתנו על כך שהרכיב ממשלה עם אנשים שהוא מתעב, ושלא במפתיע בגד במפלגתו שלו. שדני דנון וחוטובלי לא השתדרגו, שריבלין המתוק הודח מתפקידו הממלכתי, שלפיד ובנט בפנים ויש לנו ממשלת ימין-סחים, שהחרדים יצאו בחוץ, שאובמה עוד מעט מגיע לתת לו בראש. בקיצור, שמחה מכך שביבי שוב לחוץ, נלחץ ולחיץ. ואללה, לא יודע. אולי זה מה שמשמח אותי, ואולי לא. אולי זה סתם ימים יפים.

בדרך כלל כשאני עובר בשעת ערב ליד הסנטר, אני מציץ לבדוק אם הרצל פתוח, כי שעת הסגירה תלויה בקליינטים ככל שזה נראה. בדרך כלל המקום כבר סגור, אבל פעם בכמה זמן אני תופס אותו פתוח גם חצי שעה אחרי שעת הסגירה הרשמית. הרצל מכין סנדוויצ'ים, ובסנדוויצ'ים יש משהו מאוד כיף. עצם זה שמישהו מכין במיוחד בשבילך סנדוויץ'. יש בזה מן אקט אימהי. בחיתוך, בחיוך, בהשקעה, בהגשה.

לפי הכתבות על הקירות, המקום קיים כ-30 שנה. סיפור קלאסי כזה של אבא מבוגר שעושה קניות בשוק, ובנו, הרצל שמתפעל את המקום. המקום נפתח במקור כמעדנייה, ואז בשלב מסוים הלקוחות החלו לבקש מהרצל שיכין להם סנדוויצ'ים מהמוצרים שהוא מוכר. זה עבד, המקום הפך לסנדוויצ'יה, נהיו לקוחות קבועים, היה בשלב מסוים שיפוץ שהתאים עצמו לשנות האלפיים, אתם מכירים את זה.

בתפריט על הקיר כתוב "סנדוויץ צמחוני" - אבוקדו, חצילים, פלפלים קלויים. אני מניח, למרות שאני לא בטוח, שזה תלוי בשעת ההגעה למקום. בזמנו הכין לי הרצל סנדוויץ' עם חתיכות אבוקדו שחתך לי במקום ועוד כל מיני דברים טובים. יכול להיות שזה היה כשהדברים שהוא מכין על בסיס קבוע נגמרו. הפעם עושה הרושם שבגדול, קיבלתי את המנה המקורית.

ממרח אבוקדו, ממרח חצילים, סחוג, עגבנייה, בצל, מלפפון חמוץ. חוץ מלימון כבוש שהרצל הציע - אך אני נרתעתי, נראה לי שזה כל מה שהיה בפנים. הטעם של לימון כבוש הוא נרכש. אני זוכר שמעולם לא אהבתי את זה, ואז באה תקופה שדווקא כן ניסיתי והערכתי את הטעם המיוחד שלו. אבל הפחד מכך שזה יכול להרוס את הסנדוויץ' גבר עליי. אם אין בכם פחד, לכו על זה, כי נראה שהרצל יודע מה שהוא אומר.

מה שעוד אהבתי בסנדוויץ', הוא שכל ביס הזכיר לי משהו, האבוקדו והבצל עם הסחוג, אבל לא הייתי בטוח במה מדובר, עד שבסופו של דבר הבנתי.

בצבא, כשהייתי בבת גלים בחיפה, היה את ויקטור. אדם שמזכיר במראהו החיצוני את יעקב אלפרון, משפחות הפשע ייקומו דמו. סנדוויצ'ים טעימים במן דוכן בתוך מכולת. הייתי מגיע מוקדם בכדי שעד הצהריים אני כבר אהיה מוכן לשווארמה אצל במבינו. כיום, תודה לאל, כבר לא תהיה שווארמה, אז אני יודע איפה אני עוצר בפעם הבאה שאני בחיפה.

אבל אנחנו בתל אביב, וכשמדובר בעיר הזאת, אצל הרצל יש את הסנדוויץ' מספר אחת נכון להיום, וכדאי לכם לטעום.  

איפה? קינג ג'ורג' 51, תל אביב.

כמה? 20 ש"ח לתענוג.

מתי? ימי חול 19:00-6:00 (טנטטיבית), שישי 15:00-6:00.