כרגיל, רוב הפוסט כלל לא קשור לאוכל. אלא אם כן אתם נוסעים באוטובוס אקורדיון בשביל להגיע ולאכול את הבורקס הנזכר מטה.

אתם מכירים את זה שאתם יושבים באוטובוס אקורדיון, אלה הכפולים, עם שלוש הדלתות? אתם יושבים מאחורה, קרוב לדלת האחורית ביותר ולקראת התחנה הבאה, אנשים שיושבים לידכם קמים, אבל מחליטים שהם הולכים קדימה, וניגשים לדלת השנייה, זאת שקרובה יותר לנהג ורחוקה יותר מהם. למה הם עושים את זה? כי הם פוחדים שהדלת לא תיפתח. ואז, במקרה הטוב מבחינתם, הם פשוט יצטרכו לחכות עוד תחנה; במקרה הרע, הם יצטרכו לצעוק לנהג שיפתח, דבר שהולך להביך או להתיש אותם; ויש את המקרה הממש רע - הדלת לא תיפתח, הנהג לא ישמע, ואז בכלל הם אכלו אותה - גם צעקו, גם הובכו וגם צריכים לחכות לתחנה הבאה. 

אני תמיד הסתכלתי על האנשים האלה, ולמרות שגם אני אדם די לחוץ בהרבה מובנים, פשוט לא הבנתי את זה. הרי מה הסיכוי שהדלת הזאת לא תיפתח? ושאם היא לא תיפתח אז אחרי איזו צעקה אחת לעבר הנהג היא עדיין תישאר סגורה? לפני כמה זמן נסעתי באוטובוס אקורדיון. לחצתי על "עצור". עמדתי וחיכיתי לדלת שתיפתח. היא לא נפתחה. צעקתי לנהג. לא קרה כלום. איפה זה קרה? כמובן, בין שתי התחנות עם מרחק ההליכה הכי גדול ביניהן במסלול של אותו קו.

חייכתי לעצמי ואמרתי שזה קורה. אלה החיים. לא תמיד הדלתות שחשבת שנפתחות - ייפתחו. לא חשבתי שאני אֲפתח את טראומת הדלת האחורית. 

בפעם הבאה שזה קרה לי, כבר בעת שקמתי חששתי קצת, אבל לא האמנתי שזה יכול לקרות שוב. הפעם כשהדלת שכתוב עליה שהיא "אוטומטית" לא נפתחה, צעקתי לנהג שיפתח. למזלי הוא שמע ופתח. 

הפעם האחרונה הייתה היום. עליתי על אוטובוס אקורדיון, והתיישבתי ברביעייה מאחורה. זה אוטובוס חדש חדש, שבו לא שלוש דלתות אלא ארבע! יש דלת שממש צמודה לסוף האוטובוס. עוד דלת, על מנת להקל עלינו, הנוסעים בתחבורה הציבורית את הירידה מהאוטובוס. ביי דה ווי, ראיתי בפרסומות של "דן" שיש כבר מספר קווים שניתן לעלות עליהם מהדלת האחורית ולהעביר את כרטיס ה"רב קו" במכשיר המיועד לכך, ללא צורך לעבור אצל הנהג. אבל בשביל זה צריך שהן תפתחנה, לא?

בכל אופן, הספקתי לשכוח ממזלי הרע עם הדלתות האחוריות. צלצלתי בפעמון, המתנתי בנונשלנטיות לתחנה, נעמדתי מול הדלת הכי אחורית באוטובוס. האוטובוס נעצר, אבל הדלת לא נפתחה. הסתכלתי קדימה, אני רואה אנשים עולים לאוטובוס, אך גם הדלת השלישית לא פתוחה. התחלתי לצעוק: "נהג, נהג", אבל כלום לא קרה. התחלתי ללכת לקדמת האוטובוס, תוך כדי שאני ממשיך לצעוק לנהג שיפתח, "נהג, דלת". כשהגעתי לדלת השנייה, הנהג הסתכל עליי במראה ושאל: "אתה מסטול?". שאלתי מדוע לא פתח את הדלתות או מדוע לא נפתחו מעצמן. ברגע האחרון, הוא פתח את הדלת השנייה וירדתי. אני לא יודע מה הוא חשב, אבל אני יודע שלא הייתי מסטול. על ה"עצור" לחצתי ואת הדלתות דוממות ראיתי. 

אני ממליץ לכם לא לנסות יותר את הדלתות האחוריות, במיוחד אם אתם ממהרים לאנשהו. אני, בכל אופן, גמרתי איתן. 

עכשיו קצת על הבורקס. מסתבר שיש בורקסים, לא רעים בכלל, שלא מורחים אותם בביצים. אחד מהם, אפשר למצוא ב"מאמא'ס בורקס". במקום מגישים עוד כמה מנות "טבעוניות" כמו ג'חנון ומלאווח. הפעם לקחתי בורקס תפו"א-פטריות, בלי הביצה בצד, אבל עם כל השאר. חמוצים, טחינה, חריף ורסק. ביחד עם הבורקס (21 ש"ח), אפשר לקבל חצי קרלסברג ב-17 ש"ח או שליש ב-14 ש"ח. האווירה נעימה, השירות חביב והבורקס טעים. את הבורקס אפשר גם לקחת על הדרך, כמו שהוא בשקית, ב-15 ש"ח. 

שיהיה בתיאבון, ואל תיקחו כמובן מאליו את ההגעה למקום מהדלת האחורית באוטובוס אקורדיון.

איפה? קינג ג'ורג' 16, תל אביב.

כמה? 38 ש"ח לבורקס ולבירה. עדכון - בפעם נוספת שהייתי, המנה עלתה 18 ש"ח בגלל שזה בלי ביצה. כלומר שזה גם חוסך 3 ש"ח.

מתי? 24/7.