מתחילת החודש השתדלתי שלא לקרוא חדשות ספורט. עונת המלפפונים מלאה בהנפצות שונות ומשונות, ובגלל שיש כל כך הרבה בילופים שמסתובבים באתרי הספורט השונים ולעיתים קשה להבחין בין אמת ושקר, העדפתי שלא לבזבז את זמני ותקוותיי על המצאות של עיתונאים וסוכני שחקנים. אבל אז הגיעו בשבוע שעבר הידיעות על סיכומו העקרוני של איתי שכטר בהפועל תל אביב. שכטר הוא בין שחקני הכדורגל הטובים אם לא הטוב ביותר שראיתי בעיניי שלי על הדשא בבלומפילד, והמחשבות עליו ועל גילי ורמוט שוב משתפים פעולה העבירו צמרמורת בגופי. ניסיתי להתעלם, ניסיתי לשכוח מזה, אבל לא הצלחתי. חברים ולינקים עטו עליי בהצלבה מכל עבר, והבנתי שהעניין כמעט סגור הרמטית. במשך שבוע המחשבות לא הרפו אך מנגד נפלה בתקשורת דממה לגבי העניין. פה ושם איזה משפט על כך שמחכים לטיוטת חוזה, ושוב ידיעה על כך שהעסקה סוכמה, אבל שום ידיעה שמחדשת בנושא. השילוב של הציפיה לחתימתו המיוחלת ביחד עם השקט הזועק באתרי הספורט ובדפי העיתון הפכו לסיוט. וכך במשך שבוע, כל עשר דקות בדקתי אם יש חדש בנושא. בבקרים זינקתי מהמיטה היישר למחשב, ובכל פעם שכיסי רטט שלפתי את האייפון ממנו כמו אקדוחן במערבון, אך התאכזבתי מחדש בכל פעם. 

ואז ביום חמישי זה קרה, הידיעה על החתימה הגיעה ועימה כונסה מסיבת העיתונאים שחיכינו לה שבוע וקצת. איתי שכטר שוב באדום, מחייך ומדבר. אופוריה.

בין לבין קפצנו בהפסקת הצהריים בעבודה לקישריה. מקום שמתמחה בקישים, ולאחרונה הוסיף מגוון קישים טבעוניים לתפריט. בצהריים מוגשת במקום ארוחה עסקית שכוללת קיש אישי, סלט ושתייה קרה או חמה. בחרתי בקיש פטריות, בצל, בטטה ופסטו, בסלט קרנצ'י ובקפה הפוך על סויה. הקפה היה מצוין.      

לאחר כמה דקות הגיעו הקיש והסלט. האיכות הייתה ניכרת בכל ביס. נהניתי מאוד, ובסוף עם החשבון גם הגיעו שתי עוגיות. רק כשאחת מהעוגיות כבר הייתה בפי, נזכרתי שייתכן מאוד שמדובר בעוגייה לא טבעונית, שכן הגיוני שהמלצרית שכחה מנטייתי המוסרית-קולינרית. שאלתי אותה, היא אישרה את טעותה, נבהלה קצת, הרגעתי אותה. הבעלים של המקום שלף שני מטבעות שוקולד טבעוניים מצנצנת שעמדה לידו על הבר והגיש לי אותם בחיוך. סוף טוב לארוחה טובה.

בערב החגיגה הושלמה. ישבנו לנו בבר השכונתי בנחת, וראינו את מכבי כדורסל מקבלת. שמחת בית השואבה. גיא פניני, שבעונה האחרונה התגלה שהוא לא רק טראש-טוקר, אלא מנאץ של ממש, אמר ש"כל העולם רצה שנפסיד אז קיבלתם את זה" וליאור אליהו אמר ש"מגוחך שהאליפות מוכרעת במשחק אחד". שום מילה על השריון של מכבי ביורוליג ועל כך שידוע שהיא עושה מאמצים שאף קבוצה אחרת לא תשחק ביורוליג, שום מילה על ההרגלים הספורטיביים של מכבי שכוללים פנייה לכוכב היריבה לפני משחק מולה, וכמובן, שום מילה על בנק פנאן. 

האמת שהאליפות שמכבי חיפה לקחה ומכבי תל אביב איבדה בעצם לא משנה שום דבר מבחינת הכדורסל הישראלי, ודווקא זו הסיבה שכל כך מתוק לראות את כל אנשי "הקבוצה של המדינה" מתפתלים ומתבכיינים. הרי יש לכם 50 אליפויות ושיריון ביורוליג לעד. משחק אחד זאת שיטה רעה, אבל אתם הסכמתם לזה והופעתם לגמר.

ולמחרת כמובן שמצאו את האשם בכל, מנהל הקבוצה, גור שלף, והוא יילך הביתה. תענוג. 

איפה? כצנלסון 147, גבעתיים.

כמה? 42 ש"ח. 39 ש"ח לעסקית ותוספת 3 ש"ח לחלב סויה.

מתי? א'-ה' 23:00-8:00.