אני בדרך כלל לא רואה תוכניות ריאליטי, זה פשוט לא מעניין אותי, אבל אני מבין את אלה שכן מתחברים. העניין שמוצאים אנשים בסוגה הטלוויזיונית הזאת ברורה, כמו כן, שיש כאלה שפשוט אוהבים לראות טלוויזיה ויאכלו עם כפית כל מה שייתנו להם. בזמנו ראיתי קצת "הישרדות" בגרסה האמריקאית המקורית וגם נתתי צ'אנס לעונה ישראלית אחת. ואללה הספיק לי. פרט להשתלבות בשיחות "קולר" בעבודה, אני לא מוצא את התועלת בצפייה בתוכניות כאלו.

אבל יש משהו בתוכנית "הרווק" עם דודו אהרון. אני לא צופה אדוק, אני ממש לא דואג מראש לצפות בתוכנית או מקליט אם אני מפספס, אבל אם אין לי משהו יותר טוב לעשות, אני צופה ואני מודה שאני נהנה. נראה לי שזו פעם ראשונה שלוקחים תוכנית שהפורמט שלה לועזי במקור ועושים לה ישראליזציה בצורה כל כך מדויקת. הליהוק של דודו אהרון גאוני. זמר מזרחי מוקף בבנות שמחפשות את הדרך לליבו זה פשוט דבר מצחיק. השיחות בין הבנות, חלקן פרחות וחלקן לא - נהדרות. האינטראקציה בין כל השחקנים בתוכנית אדירה. הצפייה מספקת מצד אחד חוויה קלילה ומצד שני מבט סוציולוגי מעניין על אנשים, כמו בכל תוכניות ריאליטי, רק שכאן יש את הפלוס של ההתאמה המושלמת בין כל הגורמים.

אז דודו יאללה יאללה.   

אחרי כמה פיצות טבעוניות שונות בכל מיני מקומות מצאתי את הפיצה שהכי קרובה בטעמה למקור. ברוזמרין יכינו לכם רבע, חצי או פיצה טבעונית שלמה בכמה דקות. במקום מגוון תוספות, ונתתי לבחור שעמד שם, שעשה רושם כבעל הבית, לבחור אותן בשבילי. במקרה הזה - בצל ופטריות. תחליף הגבינה הוא טופו יפני, המרקם סבבה, והמחיר הוא אותו המחיר של פיצה רגילה במקום. אש.

איפה? לינקולן 19, תל אביב.

כמה? 34 ש"ח לחצי פיצה.

מתי? א'-ה' 24:00-10:30, ו' סגור, ש' 24:00-18:00