האדם הוא יצור אנוכי, אולי הכי אנוכי שיש. וכנראה שהדרך הכי טובה לחזות בכך היא רצח המוני. ואני לא מדבר על שואת החיות, אלא על מה שקורה בסוריה. זה לא כמו באסונות ושואות קודמות (אסור להשוות!) בהיסטוריית המין האנושי. הכול מצולם, מתועד וידוע בזמן אמת, אבל האמת היא שפשוט לאף אחד לא אכפת. מה לנו ולהם חוץ מגבול משותף. כלומר, לי אכפת, ויש עוד הרבה אנשים שאכפת להם, אבל לאנשים שיכולים להשפיע על ההרג המסיבי של האנשים בסוריה לא אכפת. לפחות לא ברמה שהם יעשו משהו. מאות שנים שהמערב דפק את המזרח, והיום כשהוא רואה אותו כותש את עצמו בצורה הכי אכזרית שיש, הוא פשוט לא עושה כלום, כי הוא מפחד מההשלכות של התערבות. עצוב מאוד. 

אז אם בדברים כאלו, שקשורים לחיים ולמוות, אין נקיפת אצבע ממשית של הצופה מהצד, אז למה בעצם שיהיה לנו אכפת מהדברים הקטנים והיומיומיים? למשל, בעבודה, ברור מאוד איך מעגל האנוכיות עובד. אתה בא, רוצה לשנות, רוצה לעזור, רוצה לתת יד, אבל כשאתה צריך משהו, אתה מקבל כתף קרה. אבל אין בי כעס כי אני חושב שאני מבין איך זה קרה. בחברה הקפיטליסטית, אדם X בא כטבולה רסה, עזר ונתן יד ל-Y, אבל Y לא חושב שיש סיבה שזה יהיה הדדי, כי הוא כבר בחברה זמן רב, וכשהוא היה צעיר, אז Z, שהיה כבר שנים בחברה, שם עליו זין, וכך הלאה והלאה. ברגע שהאדם יודע שעצלות וחוסר נדיבות לא יפגעו בו, הוא לא ינקוף אצבע.

בכל אופן, אני ויתרתי. לא יפסיק להיות לי אכפת, אבל אני לא מתכוון להמשיך לנסות ולהבין את האנשים האלה. מהם כבר לא אכפת לי.

ובמעבר חד - הנסיך הקטן בנחלת בנימין הוא בית קפה נחמד עם גג מגניב. בתפריט בין כל הקפה, הבירה והאוכל, יש גם כל יום איזו מנה צמחונית-טבעונית, שנקראת "צהריים צמחוני" אבל מוגשת כל היום. במקרה הזה, אורז עם ירקות, ומקבלים גם סלט יפה בצד. פשוט וטעים. הגג המגניב משקיף על הבניינים מסביבו וגם על המדרחוב. נראה כמו מקום טוב לדייטים, ולכן יצאתי לשם לדייט שלא היה עם בחורה שלא קיימת, והיה מוצלח מאוד.

איפה? נחלת בנימין 18, תל אביב.

כמה? 38 ש"ח.

מתי? א'-ה' 2:00-10:00, ו' 18:00-10:00, ש' 2:00-18:00.