אני לא מאמין, כתבתי כל כך הרבה ופתאום הדפדפן החליט לחזור אחורה. מצד אחד זה הוציא לי את החשק לכתוב, אבל מצד שני יאללה בוא נגמור עם זה כבר. נרשום שוב מה שיהיה לנו כוח.

פעם, כשהיינו צעירים ויפים, בכל שבת שהפועל לא הייתה תקועה בה, היינו יושבים ומעשנים נרגילה ביפו. כל החברים היו באים והיינו מדברים על החיים שלנו, שהתמצו במסיבות של חמישי ושישי בכל מיני חורים. ההבדל הגדול בין פחמי האינסטנט שקונים הביתה לבין גחלי המנגל של טוּטוּ עשה את העבודה, וכך היינו יושבים לנו בכיכר השעון, מפריחים עיגולי עשן בריח תפוח ונהנים מהחיים. תודה לאל, המנהג הרעיל הזה נגמר, ונשארנו רק עם כמה התעללויות אחרות בגוף שלנו. מקווה שהגוף יסלח לנו ושאללה ימחל לנו.

אחרי הנרגילה תמיד היינו רעבים, והיינו הולכים או לאבולעפיה או לעאוני. היום כבר אין לי מה לחפש באבולעפיה חוץ מפיתה או מבייגל, ובעאוני רק צריך להוציא את החיה המתה מהבגט המצוין.

החלטתי בשישי בערב לרכוב על הטיילת ליפו, איפה שהחמץ בנמצא. מזג האוויר היה חם לעונה, וחוץ מעשן מנגלים כבד שנפל עליי בצ'רלס קלור, סך הכול הדרך עברה באופן נעים. הים מימיני ויפו היפה מולי.

בעאוני כרגיל השירות היה ערבי-לבבי. בקבלה היה כתוב "בגט סלטים/פלאפל", שאלתי אם המחיר כולל פלאפל ונעניתי שלא. אז מדוע זה רשום בקבלה? המוכר אמר שככה זה, אבל שאם אני רוצה אז גם אקבל פלאפל. אחרי שפוצצתי את הבגט בחומוס, טחינה, חריף, בנדורה, סלט, חמוצים, כרוב אדום, כרוב לבן וצ'יפס, טעמתי גם פלאפל אחד. לא הפסד גדול לוותר עליו.

הבגט היה חם וקריספי וכל ביס עשה לי טעם של פעם והחזיר אותי עשור אחורה. רק כאמור, בלי ריח של טבק תפוח מהבגדים ובלי עגל או כבש בקיבה.

איפה? יפת 10, יפו.

כמה? 25 ש"ח.

מתי? אין בנמצא שעות פתיחה, אבל אני לא זוכר שעברתי ליד המקום בחיי וראיתי אותו סגור.