הקדמתי.

תמיד אני מקדים, אבל הפעם היו לי 45 דקות שלמות ביפו, עד שאפגוש חבר וניכנס להופעה באזור מתחם נגה. תכננתי להגיע לפני ולאכול לאפה עם סלטים באיציק הגדול, אבל בעוד אני חושב על זה ועל הזמן היחסית רב שיש לי, ראיתי מרחוק את "מועצת גדולי הפלאפל", דוכן פלאפל בתוך בוטק'ה, מרחק יריקה מתיאטרון גשר, שקיים מאז שאני זוכר את עצמי, אבל לא אכלתי בו מעולם. באתי מוכן ללאפה, אבל החלטתי שנבדוק את הפלאפל הזה.

"שלום", אמר האדם בבוטק'ה, שנראה בסוף גיל העמידה. השבתי לשלום והנהנתי לכיוון מי שנראתה כמו אשתו, וחייכה אליי כשהיא ישובה על כיסא לידו. העפתי מבט בקערות הסלטים ושאר הדברים שנמכרים במקום, כמו פרעצלס, נקניקיות וחטיפים.

"מה בשבילך?", - "מנה בבקשה". מעליו תלויים שני ציטוטים מתוך ביקורות שמשבחות את הפלאפל, אחת מעיתון "העיר" עליו השלום, ושנייה, שלאחריה כתוב בסוגריים "ניסים". אולי זה הוא עצמו וזה בדיחה.

עניתי בחיוב לשאלה אם לשים חומוס וסלט בפיתה. בזמן האחרון שמתי לב בכמה מקומות לכך שיש הרי שתי גישות למנה פלאפל: עם חומוס ובלי חומוס. להערכתי רק בתל אביב ובמקומות ספורים אחרים בארץ נהוג בכלל למרוח חומוס במנה פלאפל. מה שבטוח הוא שיש אנשים שמביעים פליאה בכלל על עצם כך ששואלים אם למרוח להם חומוס בפיתה כשמדובר בפלאפל. אחד מאלה, שהיה לבוש יפה עם אשתו והתלבט מה לקחת, הגיע אחרי. 

עד שהפלאפל שהוטבע בשמן יהיה מוכן, שאלו המוכר ואשתו לפשר הזקן שלי. הוא סיפר את הבדיחה המוכרת על דאע"ש, זו שאני שומע כמעט כל יום מאז שהפסקתי להתגלח בתחילת מאי והזקן תפס קצת צורה. הוא דיבר על זה ש"זה עכשיו במודה", והפתיע אותי כשאמר שיש פאב בבית רומנו (התכוון לתדר) ששמה כולם עם זקנים, ו"שאם אתה מגיע כמוני, מגולח, אז לא מכניסים אותך".

אחרי שהוספתי טחינה, עמבה, חריף וחמוצים למנה, הסתובבתי לאחור וראיתי שנוצר תור לא קטן מאחורי. אנשים שכנראה הגיעו לראות הצגה וחשקו בפלאפל לפניה.

המנה טעימה. לא משהו שלא אכלתי מעולם, אבל בהחלט היה שווה לטעום ובכך לסמן "וי" על עוד מקום. 

הסתכלתי בשעון, ראיתי שיש לי עוד חצי שעה, לא צילמתי את המנה, ותכל'ס אני עוד קצת רעב. החלטתי לשבור את חוק הפיתה האחת ליום שלי, חוק שעבר במליאת הכנסת הפרטית שלי בקריאה שלישית רק לפני שבועיים. אבל יש סייגים לחוק והמקרה הזה הוא אחד מהם. אמרתי לעצמי שזה פיצוי על כל מיני דברים אחרים בחיים שלי, ובכך עידנתי עבור עצמי את ההחלטה להזמין עוד חצי מנה.

לפני שהזמנתי שוב, בדיוק עמדה בחורה מבוגרת בתור וביקשה חצי מנה ועוד חמישה כדורים. המוכר ענה לה שהוא לא מוכר בכדורים, ושמחיר חמישה הוא מחיר של חצי מנה. היא לא כל כך הבינה אז הוא הסביר לה שוב. ואז היא אמרה לו ש"היא לא רוצה ממנו יותר ממה שיש לו". הוא ענה לה ש"הוא גם לא יכול לתת לה יותר ממה שיש לו". לא הבנתי כל כך איך זה קרה, אבל בגלל אי ההבנה הזו וחוסר הנוחות של הגברת היא החליטה לוותר והלכה משם תוך כדי שהיא מסננת שהיא לא רוצה גם מה שיש לו לתת.

אכלתי עוד חצי מנה ואמרתי תודה ושלום.

איפה? שדרות ירושלים 11, יפו.

כמה? 15 ש"ח מנה, 10 ש"ח חצי מנה.

מתי? לא נמצאו שעות פתיחה, אבל מהמר שבימי חול מהצהריים המוקדמים עד הערב, כשאחרון האנשים שיוצא מתיאטרון גשר.

הסתכלתי שוב על השעה. עוד 25 דקות. כבר חטאתי בעוד חצי מנה, והנה כבר אני רואה מול הפלאפל את בר הפיצ'רס. כל המתחם הזה של נגה, תכל'ס, אף פעם לא ישבתי בו. מסעדות ביום חול, ואללה, יחסית מלאות.

הפיצ'רס דווקא היה ריק לגמרי, אבל בקע ממנו מתוכו רוק ישראלי חביב, ושלט שמספר על 1+1 עד 21:00 בכניסה.

יאללה כוסאומו, נכנסתי.

ברמנית חמודה הסבירה לי שאני צריך להזמין את השנייה עד תשע. הנהנתי בחיוב והנחתי את ידי על הברז של קרלסברג. גמעתי את 500 המ"ל בדקה וחצי אל מול עיניה המשתאות, שילמתי ויצאתי עם הבירה השנייה בכדי לשבת בחוץ. גילגלתי סיגריה וקראתי איזה כתבה ב"הארץ" על קיבוץ נירים. כמה חרא הם אכלו במלחמה יא אללה.

אז מה יצא לנו מזה שהגענו שלושת רבעי שעה מוקדם מדי להופעה שקיבלתי אליה כרטיסים בחינם? קנס של 58 ש"ח כולל טיפ ועוד כמה קלוריות מיותרות. 

אבל שיהיה, סך הכול מגיע לנו.

איפה? בת עמי 3, יפו.

כמה? 28 ש"ח לקרלסברג. מאמין שה1+1 הוא כל יום חול עד 21:00.

מתי? שבעה ימים בשבוע, 18:00 עד לקוח אחרון.